בכל מדה שמודד לך: ברכות נד, א.
וזהו באורך נראה אור: בלקו"ת יוה"כ עא, ב מציין לכאן.
רני ושמחי: הנחה אחרת בסה"מ תקס"ה ע' קכד. ביאור שם ע' קל. עוד הנחה בתו"א לעמבערג יד, א.
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
בארוכה במאמרי אדה"א בראשית ע' שכט. אוה"ת חנוכה שיג, ב. הערה באוה"ת בראשית כרך ה תתקלא, א. ביאור באוה"ת נ"ך כרך ג ע' א'רסט. ע' א'רעז. סה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' שכא המאמר עם הגהות, ובע' שכט קיצורים. ד"ה רני ושמחי תשמ"ה.
בסה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' קיג מציין לכאן.
רני ושמחי בת ציון: זכרי' ב, יד.
בת ירושלים: מלכים-ב יט, כא.
איתא במדרש משל למלך: שמו"ר נב, ד (כן מצויין בתרכ"ז ע' שכא ומעתיק משם הלשון). שה"ש ספ"ג.
שמעי בת: תהלים מה, יא.
(ופי' . . יפתי): מוסגר זה גם בכת"י מאמרי אדה"ז, ובכמה כת"י בלי מוסגר.
אחותי רעייתי: שה"ש ה, ב.
צאינה וראינה בנות ציון: שה"ש ג, יא.
הקשיבו אלי עמי . . האזינו: ישעי' נא, ד.
ולאמי כתיב: בתו"א דפוס לעמבערג שנת תור"ה ע' יד, א ובבוך באב' 17. בבוך רני ושמחי — ירות"ו ובבוך אדה"ז 633, נוסף: א"ת לאומי אלא לאמי.
ראה במאמרי אדה"א בראשית ע' שכט. זח"ג רסב, א. שהש"ר ספ"ג.
נר הוי' נשמת אדם: משלי כ, כז.
נרה של שם הוי"ה: בבוך תניא-ברוק ובבוך אדה"ז הנ"ל הגי': נירו של ה'. ובבוך באב' 17: נורות של הוי'.
בבוך מקול מחצצים גרוסמאן (נט, א) נמצא מאמר זה ורשום עליו: שבת פ' ויגש דשנת תרכ"ג לפ"ק, נמצאת שם הגהה זו: (ה' דהיינו שהיא ממשכת אור בשם הוי' שהוא ז"א וא"כ ההמשכה זו באה מע"ק דוגמת מ"ש במאו"א אות א' סעיף כ"ח וז"ל אור הוי' נק' עתיקא דמתמן נהורא לז"א הנק' הוי' ולפעמים גם הבינה נק' כן עכ"ל. והי"נ כתב וז"ל עיין באד"ר דק"ל ע"א בדרוש הפסוק בית יעקב לכו ונלכה באור ה' עכ"ל עכ"ה).
כי אתה נרי ה': שמואל-ב כב, כט.
כל הנשמה תהלל י"ה: תהלים קנ, ו. ובסה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' שכב: ”ומה שהקדים רבינו ז"ל בפסוק כל הנשמה מפני כי עליית המל' בבחי' אמי הוא בינה ונשמה הוא ג"כ בחי' בינה כמ"ש ונשמת שדי תבינם לכן הקדים בפסוק זה" עכ"ל ע"ש.
ראה אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתקמב.
שו"ה והענין — פי' תהלל: בסה"מ תקס"ה ע' קכד ”וגם מהו לשון תהלל ולא אמר תשבח כו'".
בהלו נרו: איוב כט, ג.
לשון הארה: במאמרי אדה"א שם ע' שלב ”לשון בהירות והבהקה וזהרורי' יתירה כמו יהל אור". וכ"ה בתקס"ה ע' קכד.
אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו.
ואתה הוא קודם שנבה"ע: נוסח תפלת השחר. וראה גם לקמן לח, ב. ו, ד. ובמאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' שלו.
וממשיכה להטותה אל כל אשר תחפוץ . . וכן בדו"מ: במאמרי אדה"א שם מבאר בארוכה הדוגמא כשהשכל נתפס בענין מחשבה זו נתפס בה ממש שבאותה שעה לא יוכל להשכיל שכל אחר ע"ש.
כי לא מחשבותי מחשבותיכם: ישעי' נה, ח.
עיניך פקוחות על כל דרכי: ירמי' לב, יט.
פי' הכל גלוי וידוע: ראה לעיל יד, ד ובמ"מ שם. וראה בסה"מ תקס"ה ע' קכד ואילך. אוה"ת ענינים ע' קטו. באוה"ת סידור ע' נ מציין לכאן. מאמרי אדה"א בראשית ע' שלד.
שו"ה שהם — בבחי' גילוי וידיעה: בסה"מ תרכ"ז ע' רחצ בסופו שבזה תירץ רבינו ז"ל שאין זו בחי' התלבשות המחשבה כלל כ"א שהוא בדרך גלוי וידוע ע"ש.
וביאור ענין ג"פ קדוש: ראה לקו"ת אמור לא, א ואילך. נשא כח, ד. ראה כ, ד ואילך. מאמרי אדה"א בראשית ע' שלה. תקא.
ג"פ קדוש . . ב' ההי"ן שבשם ה': מצויין באוה"ת נ"ך כרך א ע' קסח ושם מציין לכמה מקומות שמובא הענין ג"פ קדוש.
בדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו.
וג' אותיות הראשונות: מובא באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תשמב.
בי"ה ה' צור עולמים: ישעי' כו, ד. באוה"ת בראשית כרך ב ע' שיד, ב מבאר זה ”ר"ל אחר שביאר איך שצ"ל צמצומים שיומשך מא"ס להיות ה' צבאות, עכשיו יבאר שהמשכה זו צ"ל ע"י אתעדל"ת וזהו ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה ב' ההי"ן להמשיך בחי' יו"ד שנברא בו העוה"ב שהוא ה', והיינו לעבדה, ולהמשיך ה' שנברא בו עוה"ז וזהו ולשמרה".
ביו"ד נברא העוה"ב: מנחות כט, ב.
מאא"ס ב"ה . . לקבל: ביהל אור ע' שפט: ואפ"ל שזהו ענין ג' בריות שקדמו לעולם מים רוח ואש, שהם ג' ספירות ג' קווין, כי מאוא"ס ב"ה א"א לבע"ג לקבל כ"א ע"י צמצומים דהיינו ע"י הספירות שבהן ועל ידם מאיר הא"ס באופן שיוכלו העולמות לקבל כו' עכ"ל.
להנחיל אוהבי יש ש"י עולמות: משלי ח, כא. סוף עוקצין.
שכר מצוה מצוה: אבות ד, ב.
יגיע כפיך כי תאכל: תהלים קכח, ב.
ויניחהו בג"ע לעבדה אלו רמ"ח מ"ע: בראשית ב, טו. ראה זח"א כז, א. ת"ז תי' נד. זח"ג קסה, ב.
נשמה מלשון נשימה . . אשם ואשאף יחד: ישעי' מב, יד. ע' בת"ז תי' טז. אוה"ת ענינים ע' כ. ובתורת שמואל תרכ"ז ע' שכה ”פי' אשום ואשוף הוא ענין רו"ש, כי כדי לשאוף את ההבל שהוא חיות האדם צ"ל ברו"ש דוקא" ע"ש. ובסה"מ תש"ד ע' 254 מציין כ"ק אדמו"ר זי"ע ”וראה רש"י חגיגה יב, ב ד"ה ורוחות. בראשית רבה פי"ד, ט. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ד ה"ט".
והיינו מסירת הרצון: מובא באוה"ת תרומה ע' א'שסח, ושם מציין לעיין בלקו"ת פ' ראה כה, א. ראה מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקז. בונה ירושלים סי' עא. מאה שערים לז, א. וראה גם סד"ה עתידין צדיקים ה'תש"ב.
נפש הוא הרצון כמ"ש אין נפשי אל העם הזה: ירמי' טו, א.
ראי' זו הובאה בכ"מ בדא"ח. ולכאורה צ"ע מפני מה אין מסתייעין ממה שנכתב בתורה (בראשית כג, ח) אם יש את נפשכם. וי"ל דשם מדבר בלעו"ז וסט"א, אשר בבואה דבבואה לית להו (ראה לקו"ת סד"ה כי תצא —השני — וביאורו), ולכן אין מזה ראי' גמורה לפי' ובכל נפשך דקדושה. וע"פ חילוק זה מובן ג"כ דאין ראי' ממש"נ (תהלים כז, יב) אל תתנני בנפש צרי. — וגם בזה נראה עד כמה מדויקים בתורת דא"ח אפילו פרטים שבאו בטפל ובדרך אגב (הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים תש"ט ע' 227. לקו"ש ח"ב ע' 456). ראה במאמרי אדה"ז הקצרים ע' תקו. בונה ירושלים סי' עא ובמאה שערים לז, א שם מביא כמו חשקה נפשי כלתה נפשי. במאמרי אדה"א בראשית ע' שלט מביא קודם הפסוק ”כמו היש את נפשך [בראשית כג, ח] כלו' רצונך וכן אין נפשי . . .". וראה סד"ה עתידין צדיקים תש"ב.
מי לי בשמים: תהלים עג, כה.
לי הכסף ולי הזהב: חגי ב, ח. ראה באוה"ת נ"ך חגי ע' תקה.
מבחי' נאם ודבר ה': ראה אוה"ת כי תצא ע' תתרכ.
והיו הדברים האלה: דברים ו, ו.
אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה: ברכות ח, א.
רץ לבך ושוב לאחד: ת"ז בהקדמה (ז, א). ראה ס"י פ"א.
בע"כ אתה חי: אבות ד, כב.
ה' צלך . . כך הוא ית' כביכול צל שלך: תהלים קכא, ה. וראה בסה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' שכו וראה במ"מ לשם: ופי' הבעש"ט ז"ל ונמצא פי' זה במדרש שמואל ג"כ. ע' באוה"ת פ' ואתחנן ע' קכא.
להאיר ולהמשיך אוא"ס ב"ה בג"ע כו': באוה"ת תצוה ע' א'תקנג מוסיף ”כמ"ש בד"ה צאינה וראינה בפי' וברכו את הוי' שממשיכים ברכה ותוס' אור בשם הוי'".
שו"ה וצ"ל — ממארי דחושבנא: ראה תניא פכ"ט.
כי כל איש אשר בו מום . . לחם אלקיו לא יגש להקריב: ויקרא כא, יח. כא. ראה אוה"ת שופטים ע' תתלט. ובמאמרי אדה"א בראשית ע' שמב מוסיף ”ופי' מום ברוחניות הוא אפי' פגם כל שהוא בעין ואזן שהוא ראי' ושמיעה".
ותמימים ינחלו טוב, ואין טוב: משלי כח, י. אבות ו, ג.
שו"ה מס"נ — ומפילים אותו למטה: במאמרי אדה"א ע' שמב ”היינו שמפילים ומשפילי' את הנשמה בעלותה למעלה בתפלה לבלתי תוכל להתקרב לה' לעולם באוי"ר דרו"ש".
ישוב אל ה' וירחמהו: ישעי' נה, ז.
שו"ה להיות — והנה בחי' זו נק' בת: קטע מכאן ומהביאור מובא באוה"ת פ' בא ע' רנח.
שו"ה בחי' מקבל — בטבע: בבוך 633. בטבעה.
עד אשר יערה עלי' רוח ממרום: ע"פ ישעי' לב, טו.
שמעי בת וראי: תהלים מה, יא.
תתן אמת ליעקב: מיכה ז, כ. וראה לקו"ת משע"צ פג, ב. מאמרי אדה"א ע' שמג.
כי שרית ותוכל: בראשית לב, כט.
שו"ה המלחמה — שירד מטה: בבוך 633: שירד מטה מטה.
שויתר הקב"ה על ג"ע וש"ד: פתיחתא דאיכ"ר ב. ראה בארוכה באוה"ת פ' ואתחנן ע' רמו.
להבדיל בין החי': ויקרא יא, מז.
בי מלכים ימלכו: משלי ח, טו.
מתניתין מלכתא: ביצה כח, ב. וראה בהנסמן לקמן מט, ב.
אם תגבי' כנשר: עובדי' א, ד.
ויתפרדו כל פועלי און: תהלים צב, י.
שו"ה בתורה — בין איסור והיתר: בבוך 633: בין היתר לאיסור.
להנחיל אוהבי יש: משלי ח, כא.
למען אחי ורעי: תהלים קכב, ח.
הקל קול יעקב: בראשית כז, כב.
ואשים דברי בפיך: ישעי' נא, טז.
ודברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.
אחותי רעיתי יונתי תמתי: שה"ש ה, ב.
א"ת תמתי אלא תאומתי: שה"ש רבה ע"פ אני ישנה.
כל האומר אין לי אלא תורה: יבמות קט, ב.
דאורייתא וקב"ה כולא חד: נסמן לקמן נז, ג.
למס"נ באחד: ראה שו"ת הרשב"א ח"ה תשובה נה. ב"ח טוא"ח רסס"א. פע"ח שער הק"ש פי"ב.
דאורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. וראה שם פה, א.
ויקם עדות ביעקב: תהלים עח, ח.
ומבחי' ישראל נמשך בחי' תורה: ראה אוה"ת לך לך עג, ב.
ועשיתם אתם אתם כתיב: ויקרא כב, לא. כו, ג. זח"ג קיג, ב. וראה ויק"ר לה, ו.
אשר יעשה אתם האדם: ויקרא יח, ה.
כי ע"י האדם נמשך בחי' תומ"צ: ראה ד"ה רני ושמחי תשכ"ז (סה"מ מלוקט ח"ד) ע' רפג סעי' ב הערה 11.
כל הנשמה תהלל י"ה: תהלים קנ, ו.
שבחי' בת תעלה ביתר שאת: ע' לקו"ת שלח לח, ג. ובביאורי הזהר להצ"צ כרך א פ' שלח ע' קעא. תל. ובאוה"ת פ' חיי שרה קכו, א. שמות כרך ז' ע' ב'תקא. נ"ך ע' רסה.
ולהיות אשת חיל עט"ב כו': מובא באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תשסד ושם מציין לכאן ומוסיף ”שהיא עצמה נעשה עטרה וכתר לבעלה שהוא ז"א ולמעלה מבחי' בינה שעליה נאמר בעטרה שעטרה לו אמו ולא שהיא עצמה העטרה".
כמ"ש במ"א: ע' באוה"ת פ' ראה ע' תרעג ואילך.
קצת ביאור על זה: הנחה אחרת בסה"מ תקס"ה ע' קל. מאמרי אדה"א בראשית ע' שנג.
מצות כעבד לפני המלך: ע' באוה"ת פ' ראה ע' תרסב. וראה לקו"ת צו טז, ב שכ' בהתגלות המלך אזי בחי' שר שעבודתו בשמחה . . ובחי' עבד שעבודתו ביראה, ע"ש.
יחוד הוי' אהי' . . הארת הכתר: ”דפי' אהי' אנא זמין לאתגלאה מן ההעלם העצמות דאוא"ס שמאיר בפנימית הכתר" — מאמרי אדה"א בראשית ע' שנג.
רני ושמחי: ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
נאמרה בשנת תקס"ו. ראה רשימת המאמרים שם.
הנחת ר' משה בן אדה"ז יודפס בסה"מ תקס"ו בהוצאה חדשה.
ד"ה זה נזכר בסה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' קסד.
לד"ה זה ראה ד"ה רני ושמחי תשכ"ז (סה"מ מלוקט ח"ד ע' רפג).
רני ושמחי: זכרי' ב, יד.
והיה צריך להתחיל מן ראיתי והנה מנורת זהב: בד"ה מנורת זהב תשכ"ז הנ"ל מדייק שצ"ל דדיוק הנ"ל הוא גם בההפטורה דשבת פ' בהעלותך, שהתחלת ההפטורה היא רני ושמחי בת ציון. ע"ש.