ביום עשות ה' אלקים: בראשית ב, ד.
למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם: תהלים קטו, ג.
מי לי בשמים: תהלים עג, כה.
מאן דלא טעים מרירו למיתקו: זח"א ד, א. ראה באוה"ת דרושים לחנוכה (כרך ב) שלה, א שמציין לד"ה ויחל משה דשם פי' דטעים מרירו למיתקא זהו גבוה ממהפך חשוכא לנהורא ע"ש.
חשוכא לנהורא: ביהל אור ע' תטו מציין ללקו"ת ואתחנן ב, א. וטעמין מרירו למיתקא זהו ענין השמחים ביסורים.
כדאיתא בגמרא: ראה ב"ר פ' פז, ג. ובתנחומא וישב ח.
טעמו וראו: תהלים לד, ט.
אז תתענג על הוי"ה: ישעי' נח, יד.
התפלה שהיא במקום הקרבנות: ברכות כו, א.
שו"ה וביאור — ענין אותיות מה ענינם: ראה אוה"ת חנוכה כרך ב שלה, ב ”דלעיל ביאר שע"י אותיות הדבור בע"מ נברא העולם נמשך שיהי' היש דבר נפרד, ולכן מבאר ששרש האותיות ממקום גבוה מאד רק נשפלו להיות לבוש".
האותיות נחלקות במבטא ע"י ה' מוצאות: ראה בד"ה תקעו תר"ן ע' ... בענין התחלקות האותיות.
אין המוצאות כלי המבטא דומים לכנור: וכ"כ במאמרי אדה"ז ענינים ע' עו ”אין עניינם כענין צירופי קולות ותנועות המצטרפי' להשמע מכלי המוזיקע". ושם מבאר בארוכה ההפרש בין כלי ניגון לאותיות. וראה שם ע' שכב. המשל מכלי המוזיקע מובא גם בסה"מ תקס"ג ע' רה.
שהרי מאליהן ומעצמן יוצאות: מבואר באוה"ת בשלח ע' שצא.
ויהי האדם לנפש חי': בראשית ב, ז.
ות"א לרוח ממללא: ראה אוה"ת חנוכה שלה, ב ”מ"מ י"ל זהו צורת האותיות אבל חומר האותיות נמשך מהבל הלב". במאמרי אדה"ז ענינים ע' עז מביא זה בשם כתבי האריז"ל שנפש מליאה אותיות וכמ"ש לנפש חי'.
ונשמת שדי תבינם: איוב לב, ח.
אלא שקבען בפה: ספר יצרה פ"ב.
שמט"ט קושר כתרים: ראה זח"א לז, ב. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים תש"ד בתחלתו. ובסה"מ תש"ח ע' 202. ראה סה"מ תרל"ה ע' ר.
באוה"ת שה"ש כרך ב ע' תלה מציין לכאן. ובסה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' רצד מביא קטע מכאן.
שדבור האדם הוא גשמי: ראה זח"א כג, ב. זח"ב רא, ב. וראה תניא פרק מ (נה, א). סה"מ תרכ"ו ע' קנד. סה"מ תרכ"ט ע' רכ. וראה גם אוה"ת תזריע ע' תקכד.
התפלה היא בקשת יה"ר: ראה קו"א לתניא ד"ה להבין מ"ש בפע"ח. סה"מ תרכ"ז ע' תלג.
כי הנה התפלה . . ורבו פשעיך: מובא באוה"ת פ' בהעלותך ע' תד.
החכמה מחייבת . . אין יסורים בלא עון: ילקוט שמעוני תהלים סי' כה ע"פ טוב וישר רמז תשב.
נמשך רצה"ע . . ורבו פשעיך: באוה"ת פ' בהעלותך ע' תד ”והמשכה זו מבחי' בעל הרצון שלמעלה מבחי' רצון כמו שיובן ממ"ש בת"א בד"ה בשלח פרעה בענין כמה ארך אפים כו' שהוא למעלה מעלה מבחי' רצון ונק' בעל הרצון וע"ז אמרו לבעל החוטם אני מתפלל כמ"ש למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך ועמ"ש בלקו"ת בד"ה מה יפו פעמייך בנעלים" עכ"ל.
שארז"ל כשישראל אומרים יהא שמו הגדול מבורך: ברכות ג, א. נתבאר בארוכה בלקו"ת פ' שלח מח, ב. נ, א. פ' חוקת סז, ב. דרך מצותיך טז, א. קכד, א. ועוד.
והנה התורה נתלבשה . . שבהן ועל ידן נמשך להיות התורה: מובא באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתקו. המשך מצה זו תר"מ ע' קכה.
דאורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. וראה שם פה, א.
והאותיות שרשן למעלה בבחי' כתר: באוה"ת יתרו ע' תשצג הקשה ”וצ"ע בד"ה לסוסתי בתו"א פ' בשלח אומר הדבור תורה שרשו מחכמה עילאה סוסין דוכרין ובקי"ס צ"ל ואתם תחרישון לפי שהגילוי מכתר" ע"ש.
בהמשך מצה זו תר"מ סעי' ה' ע' קכה: ”ולכן נשפלו להיות לבוש שבהם יתגלה אור התורה". ע"ש.
ואותיות מלשון אתא: ישעי' כא, יב. ראה במאמרי אדה"ז ענינים ע' סו שלשון אותיות הוא לשון התרגום. בכמה מקומות מובא שהוא מלשון ”אתא בוקר" ע"פ ישעי' כא, יב. או מלשון ”ואתה מרבבות קודש", ”אותיות שאלוני".
בד"ה ושבתי בשלום תשמ"ה סעי' יא (נדפס בסה"מ מלוקט ח"ב ע' קסד) הערה 85 מציין לכאן ומוסיף: סה"מ תקס"ג ח"א ע' שיא. אוה"ת [ויצא] קצה, ב בשולי הגיליון. אוה"ת בשלח ס"ע שצא ובכ"מ. ראה של"ה ג, ב.
כאשר יאמר משל הקדמוני: שמואל-א כד, יד.
שהתורה נקראת בשם משל הקדמוני: ראה לקמן צח, ב. ראה אוה"ת פ' וארא ע' קנב שמציין לרש"י במס' מכות י, ב שהיא התורה שהיא משל של הקב"ה שהוא קדמונו של עולם.
וביד הנביאים אדמה: הושע יב, יא.
וחז"ל המשילו מראה הנבואה לאספקלריא: יבמות מט, ב.
כי לא יראני: שמות לג, כ.
וכמשארז"ל: במד"ר ס"פ נשא.
וידבר שלשת אלפים משל: מלכים-א ה, יב. ראה ספר המאמרים ת"ש ע' 103. וראה באוה"ת כאן שלה, ב שכתב ”נמצא מבאר כאן שהאותיות שהן הכלים בשרשן גבוה מהאור, ולעיל אמר דעיקר בריאת היש הוא מן האותיות, צ"ל רק בשרשן גבוהים יותר אבל בהתלבשותן למטה ע"י רבוי בחי' הם למטה מהחכמה" ע"ש.
שלשת אלפים מדרגות: ראה לקמן קכב, ב. ובאוה"ת שם.
וכולם אינן רק בחי' משל: ראה בהדרן על הרמב"ם תשמ"ט הערה 31.
ארז"ל דוד הע"ה היה מחבר: ספר הבהיר מובא בלקו"ת פ' שלח נא, א. בדרך מצותיך עה, ב מציין לזח"ג רכב, ב (כנראה שזהו ציון המו"ל הראשון). וכ"ה באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תקיד. ראה ספר הבהיר סי' קצו.
אשר יעשה אותם האדם: ויקרא יח, ה.
מעלה אני עליהם כאלו עשאוני: זח"ג קיג, ב. וראה ויק"ר לה, ו.
שיש אויר סביב האור: ראה לקו"ת סה, סע"ד. אתהלך לאזניא ע' צט. סה"מ תרע"ח ע' שיז.
אין כופין כלי ע"ג הנר בשבת: בדרך מצותיך עה, ב. ובאוה"ת ויקרא כרך ב ע' תקכ מציין ”כמ"ש המג"א ססי' רע"ז ס"ק ט". וכ"ה בשו"ע אדה"ז שם.
שאויר — אותיות אור י': זח"א טז, ב. זח"ג רמה, ב. פרדס שער עה"כ ערך אויר. ראה לקו"ת פ' פנחס עז, א. מובא באוה"ת בראשית א, א. נתבאר בארוכה בד"ה יונתי תר"מ ח"ב ע' תפה ”פי' שהוא שרש ומקור בחי' היו"ד שהיו"ד הוא בחי' העלם אור שבא לידי גילוי אח"כ, והאויר הוא מקורו שבא ונמשך משם". ראה סידור עדר, א. אוה"ת תזריע כרך ב ע' תקכ. סה"מ תרל"ה ע' קצז.
בלקו"ת במדבר ו, א מציין לכאן.
שהאויר הוא מקור האור: ”ע' בתוס' חולין קכז, א בריות באור כו' באויר כו' שבאור אלמלא עולות באויר כו' שבאויר אלמלא יורדות, לקו"ת ביאור חקת נח, ג" — הג"ה על גליון תו"א מחסיד.
ראה ספר הערכים-חב"ד כרך ב ערך אויר טור רכב בענין אויר הדק.
להאיר אור התורה: ראה אוה"ת תרומה ע' א'שעח.
כל המצות נק' בשם צדקה: ראה גם לקו"ת ראה כג, ג. שה"ש לח, א. ובכ"מ. ד"ה וידבר כו' וארא אל אברהם תשי"ד.
וצדקה תהי' לנו: דברים ו, כה.
כל האומר אין לי אלא תורה: יבמות קט, ב.
אמשיך רוח ואייתי רוח: זח"ב קסב, ב.
כי מזוזה היא בחי' העלאה . . כל הבא לקרב אליו ית': מובא באוה"ת דברים כרך ו ע' ב'רפב וז"ל ”והנה מ"ש כי המזוזה היא העלאה זה כמשנת"ל ססעי' ה [נדפס באוה"ת ואתחנן ע' שנג] בשם השושן סודות שהיא להעלות נו"ה לחו"ג ומשם לכ"ע, ועיין בסידור שער החנוכה סד"ה להבין שורש ענין מזוזה מימין גבי ומעתה הנה יובן שורש ענין משארז"ל דמזוזה מימין, שם פי' זה איך שהיא העלאה לבחי' כתר עליון כמ"ש השו"ס, ואיך שע"כ נמשך משם בחי' או"מ במצות מזוזה שנקרא שומר לשמור את האדם וכל רכושו מהיזק קטרוג החיצונים" עכ"ל שם.
בסה"מ תרל"ה כרך א ע' יג: ”בת"א בד"ה מזוזה מימין פי' מזוזה מצות העלאת האותיות לשרשם בחי' אויר, ועי"ז נמשך אור התורה שזהו נר חנוכה".
בכל ממונך: ברכות נד, א.
כאדם החובק . . לקרב אליו ית': ראה ביאורי זהר לכ"ק אדמו"ר הצמח צדק פ' יתרו ע' רמג.
מימינו אש דת: ברכה לג, ב.
טורא דפרודא: זח"א קנח, א.
רישי' דעשו בעטפא דיצחק: תרגום יונתן בן עוזיאל בראשית נ, יג.
וזהו שארז"ל . . עלמא אמאי קא מקיים: ראה גם ד"ה זה באוה"ת ענינים ע' לא.
אגדתא הוא בחי' תרגום:
שכל התלמוד הוא בלשון תרגום: ראה לקמן עח, ג.
ותרגום הוא בחי' אחוריים דקדושה: ראה מאו"א אות ת' סעיף נה. וראה באוה"ת נ"ך כרך ב ע' א'קד וע' א'קיז שמביא לזח"ב רו, א. ובמק"מ שם שלה"ק ותרגום בחי' פנים ואחוריים. באוה"ת נ"ך כרך ב ע' תתקד הקשה איך תרגום הוא ק"נ הרי התרגום מבאר התורה [ראה לקו"ת שה"ש יג, ד].
ביאור: ראה אוה"ת חנוכה כרך ב שלב, ב.
כל אשר חפץ ה' עשה: תהלים קלה, ו.
בדבר ה' שמים נעשו: תהלים לג, ו.
מה רבו מעשיך: תהלים קד, כד.
שבחי' החכמה . . דהיינו התחלקות: ראה ביאוה"ז לכ"ק האמצעי קיג, ד. אוה"ת סידור ע' נג.
בוצינא דקרדוניתא: נסמן לעיל לט, א.
מי מדד בשעלו מים: ישעי' מ, יב.