ואלה שמות: הנחה אחרת במאמרי אדה"ז פרשיות ע' ריט (רק ענין אחד).
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
הגהות וכו' באוה"ת שמות ע' ז. כרך ז ע' ב'תעא. ב'תעה. ב'תפג. קיצור כרך ח ע' ב'תתכג. ב'תתל. ביאור על המאמר באוה"ת שמות ע' קח ואילך.
לכללות מאמר זה ראה סה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' פד ואילך. סה"מ תרנ"ח ע' עו. ד"ה ואברהם זקן תרצ"ב. ד"ה ואלה שמות תש"כ. ד"ה ואלה שמות תשמ"ו. פלח הרמון שמות ע' א.
ואלה שמות: שמות א, א.
ואלה שמות . . יעקב ובניו: בראשית מו, ח.
באוה"ת שמות כרך ז ע' ב'תעה מביא קושיא זו בשם המגיד לב"י ר"פ שמות. וראה לקו"ש ח"ו ע' 4 הערה 16.
וצ"ל למה הוכפל . . וגם להבין השינויים: בד"ה זה תשל"ג (הנחה בלתי מוגה) מדייק דמזה גופא מובן דאע"פ שבכללות הוכפל כאן אותו הענין שכבר נאמר בפ' ויגש . . שהרי שבגלוי הו"ע אחד עם הנאמר שם, עכ"ז בפרטיות ה"ה חלוקים בענינם, שהרי מתיבה אחת לומדים כמה ענינים בהלכה וכאן ישנם כמה שינוים מהנאמר בפרשת ויגש.
ענין בואם: בבוך 1052: סדר בואם.
שכולל יעקב ג"כ בכלל בני ישראל: ראה באוה"ת כרך ז ע' ב'תעה בשם המגיד להב"י ר"פ שמות. וראה לקו"ש ח"ו ע' 4 הערה 16.
לא יעקב יאמר עוד שמך: בראשית לב, כט.
איך נק' בני ישראל: ראה זח"ב ב, ב. כיון דכתיב בני ישראל מהו את יעקב ע"ש. באוה"ת פ' שמות ע' ז מציין ”וברבות ר"פ תולדות ישבו קושיא זו דיצחק ג"כ נקרא ישראל, ולכן נקרא יעקב בנ"י" עכ"ל.
ראה באוה"ת שמות כרך ח ע' ב'תתלג ב בענין הקושיא דכאן. ומפרש בפ' ויגש נק' בני ישראל בחייו, ובפ' שמות שהי' אחר שנסתלק נק' ישראל ע"ש.
ירד ירדנו: בראשית מג, כ.
ואנכי אעלך גם עלה: בראשית מו, ד.
עלה נעלה: במדבר יג, ל.
היינו ב' עליות: באוה"ת בשלח ע' שנח מציין לכאן.
ראה לקו"ש חט"ז ע' 126. ובד"ה הבאים ישרש תשל"ח.
אעלה אתכם מעני מצרים: שמות ג, יז.
כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות: מיכה ז, טו.
פנים בפנים דבר ה': דברים ה, ד.
וזה לך האות: שמות ג, יב.
כל אריכות הגלות הזה הוא כדי לזכות לגילוי פנימית התורה: ראה ד"ה ואלה שמות תש"כ.
עין בעין יראו: ישעי' נב, ח.
וימררו את חייהם: שמות א, יד.
בעבודה קשה דא קושיא: זח"ג קנג, א. ובכ"מ. באוה"ת פ' שמות ע' ח הגירסא ”בעבודה קשה דא קושיא, בחומר דא ק"ו ובלבנים דא ליבון הלכתא ובכל עבודה בשדה דא ברייתא", וכ"ה בסה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' פח. ומציין על זה כ"ק אדמו"ר זי"ע שם ”כ"ה לנכון בכת"י, ולכאורה כן צריך לתקן בתו"א, ששם באו התיבות ובלבנים דא ליבון הלכתא שלא במקומם" עכ"ל. וכ"ה בלקו"ש חט"ו ע' 408 הערה 29.
לבון הלכתא: ראה לקו"ש ח"ו ע' 25 הערה 88 השייכות ד”לבון הלכתא" לב' הענינים דלבנים [א. סטרא דמסאבותא, ב. קשים וחזקים כאבנים] הוא — לפי שגם בלבון הלכתא ישנם שני הענינים שבעשיית לבנים: (א) בירור וליבון ההלכות הוא ע"י הסרת והתשת כח הקליפות המעלימים ומכסים על ההלכות (ראה אגה"ק סימן כו — קמד, ב ואילך), (ב) ע"י לבון ההלכות, מתחדשים גם ענינים חדשים (ראה אגה"ק שם. ד"ה אשריכם ישראל, וד"ה לך לך תרס"ז). עכ"ל שם.
בלקו"ת וזאת הברכה צו, ב. שה"ש לז, ג. מציין לכאן.
והנה להבין: בבוך 1052 נוסף בגיליון בגוכתי"ק הצ"צ: ”ב. ענין עדי עד שמו הגדול". בסה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' פה יש ביאור בענין עדי עד.
צדיקים אין להם מנוחה: סוף ברכות. הגירסא שם: ת"ח. וכן הוא בלקו"ת במדבר יח, א. בהעלותך לג, ד.
וראה לקמן צח, ב בשם לקוטי הש"ס להאריז"ל.
לחזות בנועם ה': ראה באוה"ת שמות כרך ז ע' ב' תעה איך לבוא לבחי' זו.
מוטב דלידייני': חגיגה טו, ב. ראה לעיל ח, ד.
בבוך 1052 בגיליון בגוכתי"ק הצ"צ נוסף: ”ג. ענין שעבוד מלכיות תחת גיהנם".
שאברהם בחר לו שעבוד גלות: ב"ר פ' מד.
באוה"ת חוקת ע' תשצד מציין לכאן.
לא יגורך רע כתיב: תהלים ה, ה.
מכור הברזל ממצרים: ואתחנן ד, כ.
אך הנה: בבוך 1052 בגיליון בגוכתי"ק הצ"צ: ”ד. א"א לנשמה להנות מזיו כ"א ע"י עסק התורה".
שו"ה אך — נברא': שם בגוכתי"ק: ”מאין ליש".
וא"א לנפש לקבל הארת תענוג העליון . . שהוא אור תורה: באוה"ת במדבר כרך ה ע' א'תרעט מציין ע"ז: ”וכן נת' בלקו"ת ד"ה שיר השירים פ"ב שהתלבשות הארת שמו הגדול בהתורה זהו ענין רננא דאורייתא, ועיין עוד מענין זה דהתורה נק' עוטה אור כשלמה שהיא הממוצע בסידור בתחלתו בד"ה ועשו להם ציצית, ובהביאור שם בסופו גבי ושורש ענין התורה בפנימיות וחיצוניות כו', ועיין עוד מזה בלקו"ת סד"ה ביום השמע"צ כנישין תהא לכון" ע"ש.
עוטה אור כשלמה: תהלים קד, ב.
ונהר יוצא מעדן: בראשית ב, י.
וכמ"ש בפרדס . . ערך עדן: מובא גם באוה"ת פ' תבוא ע' תתשה.
עין לא ראתה: ישעי' סד, א. ראה ברכות לד, ב. נתבאר באוה"ת נ"ך כרך א ע' דש.
אורייתא מחכמה נפקת: זח"ב קכא, א. וראה שם פה, א.
שמו הגדול (שהוא בחי' כתר עליון: ע' לעיל מג, ג.
כל התורה היא שמותיו של הקב"ה: ראה רמב"ן על התורה בהקדמה. יונת אלם פכ"ט.
בלקו"ת שה"ש ג, א מציין לכאן.
וז"ש רז"ל: בבוך 1052 בגיליון בגוכתי"ק הצ"צ: ”ענין משניות וברייתות ומימרות ויובן ענין ליבון הלכת'". נתבאר בסה"מ תרכ"ז ע' פט.
ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות: שה"ש ו, ח. שהש"ר שם.
ושמונים פלגשים אלו הברייתות: ברבות שם אלו פ' פרשיות שבתו"כ וזהו כעין ברייתא — אוה"ת שמות ע' יב.
ועלמות אין מספר אלו ההלכות: כ"כ ברע"מ פ' פנחס דרי"ו וכ"מ בשה"ש שם — אוה"ת שמות שם.
מתניתא מלכתא: כ"ה בכתובות (סא, ב) ובכ"מ. אבל בביצה כח, ב: מתניתין מלכתא ולכאורה כן צריך להגי' כאן, בתורה אור ובלקו"ת שה"ש ע"פ זה. וכן הוא לנכון בתורת חיים ד"ה ואלה שמות (ע' 26). כי בתלמוד בבלי מתניתא הוא כינוי לברייתא בניגוד למתניתין, משנה שלנו, הנאמר על משנה (ביצה שם. ועייג"כ תענית כא, א) — מהערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת פ' שמות ע' יב.
אשה מזרעת אודם: נדה לא, א.
אשה כי תזריע וילדה: ויקרא יב, ב.
ותזרני חיל: שמואל-ב כב, מ.
מלשון זורה את גורן: רות ג, ב.
בחכמה אתברירו: נסמן לעיל ה, ד.
תלת שליטין אינון: זח"ב קנג, א. וראה ג"כ זח"א קלח, א. זהר חדש רות (פ, א). ראה ג"כ לעיל טו, ג. לקו"ת שה"ש לג, ד.
והאיתנים מוסדי ארץ: מיכה ו, ב.
איתנים אותיות תנאים: זח"ב קי, ב. תיקוני זהר תי' כא (מג, סע"ב). ראה גם לקו"ת שה"ש ב, א.
שהם המיסדים את הארץ: בהמשך והחרים תרל"א ע' שטז: ”ופי' וענין מוסדי לכאורה הוא מלשון יסוד, כמו שעל היסוד עומד הבנין שהעיקר תלוי בו . . כן י"ל ענין פי' מוסדי ארץ שהם יסוד הארץ דתושבע"פ . . אין הפי' מוסדי מלשון יסוד כ"א מענין שהם המייסדים כל הבנין".
בחינת תורה שבעל פה: ראה לעיל בתו"א בתחילתו שתושבע"פ נקרא ארץ.
משכיל לאיתן: תהלים פט, א. ראה לקו"ת ויקרא נב, ד בפ' משכיל.
משכיל על דבר: משלי טז, כ.
ולכן נק' מלכתא שיחוד המלך: באוה"ת ואתחנן כרך ו ע' ב'ריח ”שלכן המשנה נק' מלכתא ששים המה מלכות ששים מסכתות כמו יחוד המלך עם המלכה שמיוחדים ממש כו' יחוד מ"ד ומ"ן והיינו המשכות מ"ה בב"ן משא"כ עלמות הם מימרות שנק' עלמות שלא קיבלו עדיין אור שם מ"ה.
כי תנאים . . בירור ב' דמ"ה דח"ע: בד"ה מצה זו תר"מ סעי' ד מציין ע"ז וז"ל: ”ולכן הם הם המוסדי ארץ בחי' תושבע"פ מפני שהם איתנים איתן כמשמעו קשה בחי' ביטול דמ"ה דחכמה שלמעלה מן השכל כמ"ש במ"א, ולכן הם המוסדי ארץ כו'", עכ"ל ע"ש.
משה קבל תורה מסיני: אבות א, א.
ונחנו מה: שמות טז, ז.
מן המים משיתהו: שמות ב, י.
אליהו בגימט' ב"ן: מאו"א א, קמא.
אלו ואלו דא"ח: עירובין יג, ב. וש"נ.
אין הגליות מתכנסות: ב"ב ח, א. ויק"ר ז. ראה לקו"ת בחוקותי מח, ד. אוה"ת נ"ך כרך א ע' תלח. וראה בארוכה בתשובות וביאורים לכ"ק אדמו"ר זי"ע בקובץ ליובאוויטש שנה ראשונה חוברת ד, ביאור ע"פ נגלה.
גם כי יתנו בגוים: הושע ח, י.
בירור — והבדלה כו': בבוך 1052 נוסף: ”בין ישראל לעמים".
אין ישראל נגאלין אלא בצדקה: רמב"ם הל' מ"ע רפ"י — הועתק בטויו"ד ר"ס רמז. וראה לקו"ש חט"ז ע' 594 בהערה.
צדקה תרומם: משלי יד, לד. נסמן לעיל א, ב.
ואתם תלוקטו לאחד אחד: ישעי' כז, יב.
למיהוי אחד באחד: זח"ב קלה, א.
כמשל הפלגש: באוה"ת פ' שמות ע' יח מציין לויקרא רבא פ"א.
שנשתכחו שלשת אלפים הלכות: תמורה טז, א.
מיכאל עומד ומקריב נשמות: תוס' מנחות קי, א. ובביאה"ז להצ"צ כרך א ע' רצז ”שהוא בחי' נשמות שאין יכולים לעלות מעצמם רק ע"י סיוע של מיכאל שהוא מלאך של חסד ואהבה", ע"ש. ובאוה"ת פ' שמות ע' יט: ”שיש נשמות גבוהות שהם נשמות כלליי' אשר בעלותם בבחי' מ"ן ונכללים ביסוד דנוק'" ע"ש.
ועלמות אין מספר אלו הלכות: זח"ג רטז, א. ת"ז תי' כח. לעיל מט, ב.
גברא אגברא קא רמית: עירובין פב, א. וש"נ.
עד לא קבילת דכר: זח"ב לח, ב.
תלמוד בבריאה: נסמן לעיל יז, א.
בתולות אחרי' רעותי': תהלים מה, טו.
ענין ליבון הלכתא: בלקו"ת ברכה צו, ב. שה"ש לז, ג. מציין לכאן.
כו' — (שבה — שהיא בחי' גלוי כו': בבוך 1052 ליתא מכאן עד דף נ, א וביאור הענין.
מ"ש בזהר . . לאתקנא רזא דשמיה: ראה לקמן סז, ד.
בלקו"ת מצורע כה, א. שה"ש ג, א. מציין לכמה מקומות בענין השם. בסה"מ תרלד ע' ק: ושם מקשה ענין אומרו רזא דשמי' והל"ל אתקנא שמיה ע"ש. קטע מכאן בסה"מ תרל"ג כרך ב ע' שנד.
הנה יש ז' שמות שאין נמחקין: ראה שבועות לה, א. בהנתבאר כאן ראה בארוכה באוה"ת פ' שמות כרך א ע' קג ואילך.
שם אל בחסד: ראה פרדס שער השמות פ"א ואילך.
דלאו מכל אינון מדות איהו כלל: ת"ז בהקדמה ד"ה פתח אליהו.
עולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.
וכידוע שאין ערוך השם של האדם: ראה סה"מ תקס"ג ח"א ע' חצר. סה"מ תקס"ח ע' רכז ובכ"מ.
וכן שם אלקים בגבורה: ראה זח"א סד, ב. ובכ"מ.
וארא אל אברהם: שמות ו, ג.
כי לא יטוש ה' את עמו: שמואל-א יב, כב.
ומה תעשה לשמך הגדול: יהושע ז, ט.
תלת קשרין מתקשרין דא בדא: ראה זח"ג עג, א. ראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תש"ח ע' 113.
דהע"ה הי' מחבר תורה שלמעלה: זח"ג רכב, ב.
ויעש דוד שם ופי' בזוה"ק: שמואל-ב ח, יג. זח"ג קיג, ב.
כמ"ש באגה"ק: סי' ה.
כרחל לפני גוזזי': ישעי' נג, ז.
י"ב שבטים הם כנגד י"ב צירופי הוי"ה . . כמ"ש במ"א: ראה בארוכה באור התורה בראשית ד"ה מחר חודש וביאוריו (הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע באוה"ת שמות ע' כט).
וראה גם בפ' בא ע' רנד. רנה ובכ"מ. וראה קהלת יעקב ערך י"ב חדשים וי"ב שבטים.
בטור או"ח סו"ס תי"ז (הובא באוה"ת בראשית כז, ב): וי"ב ראשי חדשי השנה שגם הם נקראים מועדים כנגד י"ב שבטים. וראה אוה"ת בראשית שם ע"א. מטות ע' א'רפא (לקו"ש לפ' בשלח חכ"ו ע' 90. ולט"ו באב תשמ"ז הערה 64).
שבכל חדש מאיר צירוף אחד מי"ב צירופי ה': ראה פרדס שער יג פ"ג. סידור האריז"ל כוונת ר"ח. משנת חסידים סדר מועד מסכת ניסן ואילך (בכוונת כל חודש) — לקו"ש לט"ו באב תשמ"ז הערה 65.
הראובני השמעוני: במדבר כו, ז.
ע"פ אלה פקודי המשכן: לקו"ת פקודי צ, ג.
ועמ"ש במ"א פ' תולדות: לעיל יז, ג.
כמ"ש בלק"ת: להאריז"ל פ' וישב ד"ה כו' עתה נבאר.
אותותינו לא ראינו: תהלים עד, ט.