ויעל אברם ממצרים: בראשית יג, א.
ואתה מחיה את כולם: נחמי' ט, ו.
את השמים ואת הארץ אני מלא ומכה"כ: ירמי' כג, כד. ישעי' ו, ג.
גנבא אפום מחתרתא: סוף ברכות ע"פ גירסת העין יעקב.
והנה אהבה זו באה מחמת התבוננות: בקונטרס עץ החיים סעי' ז מבאר שכאן מבואר איך בהכרח שתהיה העבודה דיחו"ע בכאו"א, ובהקיצור שם כתב ”יסביר אשר אף דעבודה דיחו"ע באמיתית מועטים השייכים אלי', מ"מ הכרח לכאו"א להשתדל בזה, ואז, לפי שעה עכ"פ יחפוץ בזה" ע"ש.
שו"ה ת"ב — כלל: תי' זו ליתא בבוך 1052.
מלכותך מלכות כ"ע: תהלים קמה, ג.
דבר מלך שלטון: קהלת ח, ד. בסה"מ תקס"ז ע' קמז מבאר המשל.
וכמאמר ברוך שאמר: ראה גם לעיל נד, א.
תתברך . . שבח מעשה ידיך: נוסח ברכות ק"ש. בלקו"ת ברכה צז, א. שה"ש מד, ג — מציין לכאן.
מן הארץ לרקיע ת"ק שנה: חגיגה יג, א.
שו"ה הארץ — ת"ק שנה: בבוך 1052: ת"ק שנה כו' ת"ק שנה כו'.
אינו מלובש אלא כח המעשה: בחי' עשי'. בסה"מ תקס"ז ע' קמז-ח מבאר באריכות גם ביצירה ובבריאה.
ובורא קדושים ישתבח שמך: קטע מכאן מובא בסה"מ תרל"ג ח"א ע' קפח.
כי הנה כח המעשה: ראה תניא ח"ב פ"ב. לקו"ת קדושים ל, ג.
שו"ה בכבודו — רם: בבוך 1052: הוא רם.
אני ה' לא שניתי: מלאכי ג, ו. בסה"מ תקס"ז ע' קמח מבאר ”פי' בלתי המצא שם שינוי כלל בין קודם הבריאה לאחר הבריאה, ואין שם חילוק ג' מדרגו' דבי"ע". קטע מכאן מובא גם בד"ה פסל לך בסה"מ תרל"ד ע' קמ.
ראה המשך תרס"ו ע' פז.
אל חיק אביה: ראה תניא פ"נ. וראה לעיל כז, א. לב, ב. מה, ג. לקמן פו, ב.
מי לי בשמים: תהלים עג, כה.
שהנביא מתמה על ישראל . . שאין לכם כלות הנפש: בלקו"ש חי"ז ע' 116 מציין ללקו"ת ר"ה סא, ד. וראה בסה"מ תרל"ד ע' קמא ”והיינו כי ע"י ההתבוננות בבחי' אני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל וכלל, והיינו לפי שכללות ההשתלשלות הוא מבחי' הארה בעלמא שאינו נוגע כלל . . ואי לזאת באיזה יחפוץ אם בהארה הנפרשת או בעצמותו עיקר ומקור לכל, וע"ז מתמה הנביא על ישראל מדוע לא כליתם". ראה גם בסה"מ תרס"ב ע' תטו.
שאין בכחה לצאת מנרתקה ומאסרה: ראה קונטרס עץ החיים פ"ז.
כשל בעוני כחי: תהלים לא, יא.
שע"י העונות נכשל ונתחלש כח הנפש: בד"ה פסל לך תרס"ב ע' תטו מוסיף ”ולא דוקא עון ממש אלא הוא לשון עיוות ועקום מה שמעוות ומעקם דרכו לילך אחרי חומריות ותאוות הגוף ונה"ב עד שגם נה"א נסרך ונדבק שאינו יכול ליצא (אַרויסגיין) משם". ראה גם בתרל"ג שם ע' רצה.
כי אם עונותיכם: ישעי' נט, ב.
ואינה יכולה לעלות ולצאת ממנה: בקונטרס עץ החיים שם ”ואדרבה מורידו כו'".
ותרא את עני אבותינו: נחמי' ט, ט. בסה"מ תרל"ד הסיום ”ועז"נ ותרא את עני אבותינו אשר במצרים אין עני אלא בדעת שנחלק לחו"ג בחי' אהוי"ר הוא בחי' הכוסף והתשוקה הנ"ל, והוא ע"י שהם במצרים בחי' מיצר הגוף שמגביל ומלביש הנפש עד מאד" ולזה נתנה . . .
ולזה ניתנה התורה לישראל: ראה ד"ה ויתן לך ש"פ תולדות תרס"ו.
שהתורה נק' עוז: ראה מדרש תלים ח, ג. מכילתא בשלח טו, ב. ויק"ר פל"א, ה. יל"ש בשלח רמז רמ"ד. שהש"ר פ"א, ד. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בסה"מ תשי"א [לכ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע] ע' 181.
ה' עוז לעמו יתן: תהלים כט, יא.
עושה שלום בפמליא של מעלה: סנהדרין צט, ב. במד"ר יב, ח. ראה אגה"ק סי' יב. לקו"ת שה"ש ז, ד.
בלקו"ת צו טו, ב. אוה"ת נ"ך כרך ב ע' תשפח מציין לכאן.
שו"ה התקשרות — היינו: בבוך 1052: הוא.
כי התורה — נק' ג"כ תושי': סנהדרין כו, ב. ראה אגה"ק סכ"ב. ערכי הכינויים (לבעל סה"ד) מע' תושי'. ובאוה"ת יתרו ע' תשעח. תשצג.
ראה סה"מ תרמ"א ע' טז.
לאום מלאום יאמץ: פסחים מב, ב. רש"י בראשית כה, כג.
כיצד הוא העוז של התורה . . הלא גם התורה נתלבשה בענינים גשמיים: בתקס"ז ע' קמט מבאר הקושיא ”כיצד תהי' התורה עוז ותושי' והלא מצד גופי ענייני ההלכות שבתורה הרי הם מלובשים בענינים גשמיים כמו מצות תרומות ומעשרות בתבואות ומצות ציצית בצמר וכיוצא, ואיך יועילו להיות כח ועוז להשגה האלקי' בנפש האלקי' להיות לה עוז וכח במס"נ וכיוצא", ע"ש.
אורייתא וקוב"ה כולא חד: נסמן לעיל נז, ג.
וידבר אלקים: שמות כ, א.
דלכאורה מלת לאמר אין לה הבנה: ראה לקו"ת במדבר טו, ג. שה"ש מ, ב. מה שנתבאר כאן ראה ד"ה בחודש השלישי תשל"ד (סה"מ מלוקט ח"ד ע' קנה) ושם בהערה 8 נוסף לסה"מ תקס"ז ותו"ח מציין לסה"מ תרנ"ה ע' צא-ב.
שו"ה מלת — ואינה: בבוך 1052: שאינה.
כמו כל לאמר שבמקרא: ראה סוטה כז, ב. ובארוכה בלקו"ש ח"ו ע' 119 הערה *1.
ובלקו"ת שה"ש (מ, ב) מפרט דהקושיא מ”שאר מצותי' של תורה" (לקוטי שיחות ח"ו ע' 119 הערה 3). ובאוה"ת יתרו ע' תתסו ”שאינו דומה לשאר לאמר שבתורה שהקב"ה מדבר למשה לאמר הדיבור לישראל, אבל כאן בעשה"ד אין לומר כן שהרי כל ישראל שמעו בעצמן הדיברות כו'". וראה שם ע' תתעג. ובכרך ח ע' ב'תתקפד.
שהרי כל ישראל שמעו: בד"ה וידבר כו' אנכי תש"ל (הנחה בלתי מוגה) ומפרט ”יותר מזה כמבואר בפדר"א שכל נש"י מראש כל הדורות עד סוף כל הדורות היו בהר סיני וכרתו ברית עם הקב"ה וקבלו את התורה, וא"כ אינו מובן כאן פירוש תיבת לאמר".
ופב"פ דיבר ה': דברים ה, ד.
את אשר ישנו פה: דברים כט, יד.
שמות תנאים ואמוראים: באוה"ת יתרו ע' תשפג מציין: הנה כן משמע בהדיא ברבות פ' יתרו ס"פ כח".
דבר ה' זו הלכה: שבת קלח, ב.
דברי אשר שמתי בפיך: ישעי' נט, כא.
שאין הדבור נעשה נפרד: באוה"ת יתרו ע' תשפג מציין ”הוא ענין נפלא, וע' מזה לעיל סד"ה וארא אל אברהם שזהו בחי' משה". ולהעיר שבתקס"ז אין תי' אלו.
תען לשוני אמרתך: תהלים קיט, קעב. ראה פי' הפסוק גם בלקו"ת שמע"צ פא, ג. שה"ש מד, ב. ספר המאמרים תש"ד ע' 139.
והודעת לבניך . . מה להלן באימה ויראה: דברים ד, ט. ברכות כב, א. וראה לעיל כב, ב. ובמ"מ לשם.
עסק התורה . . הנותן עוז ותעצומות לנפש האלקית: מובא באוה"ת נ"ך כרך ב ע' א'קא: שנותנת כח לנפש האלקית ומתשת כח הנפש הבהמית, והיינו שתוכל הנפש האלוקית להתגבר על נה"ב עד שתכסוף לצאת מנרתקה מאסר הגוף, ע"ש.
ראה בד"ה בחודש השלישי תשל"ד שם לצד הערה 21 ”שע"י לימוד התורה נעשה שינוי (רוממות) בהאדם הלומדה". וראה שם בהערה הנ"ל.
והיו הדברים האלה: דברים ו, ו.
ואעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה: שמות ג, יז. ח.
אנשי יריחו היו כורכין את שמע: פסחים נה, ב. וראה בקונטרס עץ החיים ע' לד. ובספר הערכים-חב"ד ערך אהבת ה'.
מלך אלקים על גוים: תהלים מז, ט. ”פי' גם על גוים מלך אלקי' לפי שהם מקבלים ממ"ח צירופים דאלקים" — תקס"ז ע' קנ.
לא כאברהם שיצא ממנו ישמעאל: ספרי דברים לב, ט.
ועד . . אחד . . בחילופי דאתוון כמ"ש בזהר: ח"ב קלד, א. וראה הערת כ"ק אדמו"ר זי"ע בספר המאמרים תש"ח ע' 242.
שישראל מונים ללבנה: סוכה כט, א. ראה חולין ס, ב. ובחדא"ג למהרש"א בחולין שם.
כי הלבנה לית לה מגרמה כלום: ראה זח"ג לג, א. רמט, ב.
”ולהיותה דבוקה בחצי העליון למול נגד אור השמש ע"כ אינה מאירה רק בחצי התחתון שלה ובחצי העליון שבה אינה מאירה כלל כי מפני אור השמש אשר לנגדה בטלה במציאות אל האור של השמש המאיר עלי', אך חצי התחתון שבה מאיר בארץ מחמת הארת השמש כידוע" — תקס"ז ע' קנ.
עד שנעשית בבחי' נקודה: ראה אוה"ת כאן ע' תשצה.
כך הוא ענין ישראל: ”שנמשלי' ללבנה כי ישראל מונין ללבנה כנודע דגם כללות נ"י לית להו מגרמייהו כלום אלא רק מה שמקבלים מאור ה' המאיר עליהם והוא אור א"ס ב"ה" — תקס"ז ע' קנא.
כי שמש ומגן הוי"ה אלקים: תהלים פד, יב.
וזרחה לכם יראי שמי: מלאכי ג, כ.
שבעה שבועות תספר לך: דברים טז, ט.
ונעשו אז ישראל מוכנים ועומדים: בד"ה בחודש השלישי תשכ"ט מבאר ”שהיו מוכנים לא רק מצד ההמשכה מלמעלה, אלא גם מצד עבודת המטה". ראה חולין ס, ב.
ויקרא אלקים לאור יום: בראשית א, ה.
בד"ה והיה מדי חדש: ראה לקו"ת ברכה צו, ד ואילך.
למדבר סיני שירדה שנאה: שבת פט, א.
ומדבר מלשון דבור . . בתוספת מ' . . להקטין הענין: באוה"ת פ' במדבר ע' כג מציין ע"ז ”ועי' בלקו"ת סד"ה אלה פקודי המשכן ובהביאור שם ספ"ז ובד"ה ששים המה מלכות דרוש השני פ"ג בענין אשר אזכיר את שמי ושם מיירי בבחי' הדיבור בד"ת", ע"ש.
ויסעו מרפידים: שמות יט, ב.
למה נק' שמה רפידים: סנהדרין קו, א. תדא"ר פרק כד.
משה ידבר: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ו ע' רד, ”חג השבועות". ובכת"י א' נוסף ”בק"ק לאזני".
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
הנחה אחרת עם הגהות באוה"ת יתרו ע' תתמג, עוד הערות בע' תתלג. ראה שער אמונה לאדה"א פרק נד (דף פז, א).
ד"ה זה נזכר בסה"מ תרס"ה ע' ה.
משה ידבר והאלקים יעננו בקול: שמות יט, יט.
בקולו של משה: ברכות מה, א.
מה דבר משה: באוה"ת פ' יתרו ע' תתמד: ורש"י פי' בחומש דמשה ידבר קאי על שאר הדברות . . והרמב"ן השיג ע"ז.
אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו: מכות כד, א. ע' מו"נ ח"ב פל"ג. תניא פרק כ.
אנכי עומד בין ה': דברים ה, ה.
דאיתא בגמרא דאמר רב יוסף: פסחים סח, ב.
ומהו ענין מ"ת . . אברהם אבינו ע"ה: לעיל יא, ד מציין לכאן ”ועמ"ש ע"פ משה ידבר שם נת' היטב ההפרש בין מה שקיים אברהם כל התורה כו' למ"ת עולה בקנה א' עם מ"ש כאן [בתו"א יא, ד]". ראה מאמרי אדמו"ר הזקן — הנחות הר"פ ז"ל ע' ז. אוה"ת דרושים לשבועות ע' קסח. ד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק תרנ"ד.
קיים אברהם אע"ה . . ואפי' עירובי תבשילין: יומא כח, ב. ראה קידושין פב, א. ראה לקמן צו, ג ואילך. אוה"ת פ' ראה ע' תשנז.
הענין בארוכה בסה"מ תקס"ב ע' יא. אוה"ת תשא ע' א'תתקסו. וראה בסה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' יב.
וישמר משמרתי: בראשית כו, ה.
ובודאי לימד ג"כ ליצחק: ב"ר פצ"ה ג': והי' [אברהם] משמר דקדוקי תורה והי' מלמד את בניו. ראה רמב"ם הל' ע"ז פ"א ה"ג. וראה רמב"ן עה"ת בראשית כו, ה. והמאירי בפתיחה למסכת אבות כתב ”למדו יושר הנהגותיו והליכותיו הליכות אלי מלכי בקודש, ומסר לו סודות חכמתו חקותיו ותורותיו".
ליעקב ובניו: באוה"ת פ' יתרו ע' תתמד מוסיף: ”כפי' רש"י פ' ויגש ע"פ וירא את העגלות כו' בפ' עגלה ערופה פירש ממנו".
דרמ"ח פקודין: ראה ת"ז תי' ל. ראה בד"ה אדון עולם תש"ג ע' 14. ושם מציין שבד"ה זה ”מבאר דהגדלות בכלים דז"א נעשה ע"י המשכת האור, דכאשר הכלי הוא כלי לקבל את האור הנה ע"י ריבוי האור בהכלי נעשה הגדלה בהכלי כמו שאנו רואים במוחש בהשוקדים במושכלות הנה כל מה שמרבים לשקוד הנה מתרחב כלי שכלם". ע"ש.
ע"פ מ"ש בזהר . . לאתקנא רזא דשמיה: ראה גם לעיל מט, ד. לקו"ת פ' מצורע כה, א. עקב טז, ב. שה"ש ג, א.
בסה"מ תרס"ה ע' כה מציין לכאן.
שו"ה שאינן: בבוך 1824: שאינו.
וכמ"ש בת"ז: בהקדמה (פתח אליהו).
כי לא מחשבותי מחשבותיכם: ישעי' נה, ח.
כי עמך מקור חיים: תהלים לו, י.
ועושה חסד לאלפים: שמות כ, ו.
עולם חסד יבנה: תהלים פט, ג.
הוי"ה בנקוד פת"ח היא בחכמה: בסה"מ תרנ"ה ע' נ נוסף: ובפרד"ס שער השמות פ"ג כ' דשם י"ה הוא השם דבחי' חכ'.
חסד אל כל היום: תהלים נב, ג.
בשיעורים לתניא אגה"ק סי' כ' נסמן: ע"ח שמ"ז פי"ב. ובכ"מ.
איהו וחיוהי חד: בת"ז בהקדמה (ג, א).
דהיינו כענין הוא המדע הוא היודע: וכ"ה לקמן עא, א. ובסה"מ תקס"ו ע' רו כתב: כמו עד"מ האדם בחיות נפשו שמלובשת באיבריו שמתאחד הוא עם האיברים והכל נחשב כא' כך גם בחי' התפשטות ההארה מאור א"ס בנאצלים באורות וכלים . . מפני שהמה מיוחדי' בו בתכלית, ע"ש.
לך ה' הגדולה והגבורה: דה"א כט, יא.
המשכת החיות: באוה"ת הגהות למאמר זה ע' תתמה הגי': התהוות.