וארא אל אברהם: הנחת כ"ק אדמו"ר האמצעי בסה"מ תקס"ב ע' קלד. ביאור בע' קלז. ושם ע' רצא קיצור לכ"ק אדמו"ר הצ"צ [על הנחת כ"ק אדה"א].
ראה לעיל בציונים לכ"ק אדמו"ר זי"ע.
המאמר עם הגהות באוה"ת וארא ע' קלט, וע' קמ. כרך ז ע' ב'תקמט. עוד הגהות בע' ב'תקפד. כרך ח ע' ב'תתסה. ד"ה דודי לי ואני לו בסה"מ תרכ"ז ע' רכב.
לכללות מאמר זה ראה ד"ה ועברתי בארץ מצרים תרמ"ד סעי' ו (הוצאת תשס"ב ע' שלז ואילך). ובד"ה וארא תשכ"ז. תשל"ט. תשמ"ה. ד"ה כי כאשר תשמ"ז.
וארא אל אברהם: שמות ו, ג.
וארא יש בו ב' פירושים: תחילת המאמר נתבאר בארוכה בספר השיחות תשמ"ט ע' 189.
א' לשון עבר שנתגלה לאבות: כפשוטו של מקרא בפרש"י — ד"ה וארא תשל"ט.
והב' . . שתמיד יש בחינה זו: ראה לקו"ש ח"י ע' 97. בד"ה וארא תשל"ח ”והיינו שהענין דוארא הי' (לא רק אצל האבות, כ"א גם) בזמן משה רבינו וגם ישנו עתה בזה"ז". ”ומאחר ושני הפירושים ה"ה בתיבה אחת וענין אחד הרי מובן שיש להם שייכות זה לזה. והיינו שבאותו האופן שהי' הענין דוארא אצל האבות, באותו האופן הוא גם תמיד בכל אחד מבני ישראל" — ד"ה וארא תשל"ד (מהנחה בלתי מוגה).
שו"ה זו בכל — בכל זמן: כ"ה בבוך 633. אבל באוה"ת וארא כרך ח ע' ב' תתסה (שנדפס מגוכתי"ק הצ"צ עם הגהות) ליתא תי' אלו.
אין קורין אבות: ברכות טז, ב.
שבחי' האבות היא ירושה לבניהם: ראה לקו"ש ח"י ע' 97.
לכל חד לפום שיעורא דילי': בלקו"ת במדבר א, א מציין לזח"א קג, ב. וראה זח"א קכט, ב. לקו"ת מסעי פה, ב.
ולכן אומרים אלקי אבותינו אלקי אברהם: ראה בספר השיחות תשמ"ט ח"א ע' 189 הערה 13.
יש לך אדם שאין בו כלל בחי' ומדריגות אלו: הכוונה, שאין בו הבחי' של כל השבטים. ודלא כהאבות, שבחי' כל ג' האבות צ"ל בכ"א. — לקו"ש ח"ו ע' 11 הערה 39. חט"ו ע' 360.
משא"כ בחי' האבות: ע' לקו"ש ח"ד ע' 1068 הערה יב.
ולהבין ענין גילוי זה: בבוך באב' 17 כו, א נוסף: (דוארא כו').
הגלות נמשל לעבור: זח"ג נ, א. ביאוה"ז לאדה"א מז, ג ואילך. ע' מאמרי אדה"ז פרשיות ח"א ע' רט. שם ח"ב ע' תקיא ובהמ"מ שם. מאמרי אדה"א דברים ח"א ע' לב ובמ"מ לשם. אוה"ת שמות ע' נט. קלט. ביאורי הזהר לכ"ק אדמו"ר הצ"צ ע' רכא. ראה גם אוה"ת ויקרא כרך ד ע' א'מב. בסה"מ תרכ"ז ע' רכג.
וראה לקמן נח, ד בשם הפרע"ח שער חג המצות פ"א.
כי חלה גם ילדה: ישעי' סו, ח.
כי באו בנים עד משבר: ישעי' לז, ג.
וכח אין ללידה: בבוך באב' 17. 170 נוסף: (וכ"מ במשנה פ"ד דברכות אפילו בשעה שאתה מתמלא עליהם עברה כאשה עוברה כו'): וכן.
ומולדותיך ביום הולדת אותך: יחזקאל טז, ד.
אמרו רז"ל דרש: בבוך הנ"ל נוסף: (בפ"ג דנדה) בשם ר' שמלאי.
דרש ר' שמלאי: נדה ל, ב. ראה ד"ה למה הולד במאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קל.
ראשו בין ברכיו: ראה ד"ה בלילה ההוא תשד"מ.
ראה תו"ח שמות מד, סע"ב. ספהמ"צ להצ"צ עז, סע"א ואילך. אוה"ת שמיני ע' לה ובכ"מ.
ואוכל ממה שאמו אוכלת: (ולא החלב שהוא לאחר הבירור הזך והנקי) — מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קלא.
רק דרך הטבור: ראה לקמן קכד, ב.
כמ"ש רז"ל: נדה מב, ב. וראה חולין עב, א.
וככל המשל הזה: בד"ה וארא תשל"ט (מהנחה בלתי מוגה): שבהמשל מובא גם ע"ד אברי הנשימה, אך בהנמשל אינו מבארם. ומבאר זה ע"פ המבואר בתו"א מקץ לו, ב כי נשמה הוא מלשון נשימה שבאדם שהיא בחי' רצוא ושוב. ועד"ז באדם צ"ל העבודה בבחי' רצוא והעבודה בבחי' שוב, וזהו שהגלות נמשל לעיבור בענין אברי הנשימה, דכמו שבעיבור ישנו חתוך כל האברים גם אברי הנשימה, אך אינם פועלים פעולתם, עד"ז הוא גם בזמן הגלות (הנמשל לעיבור) דהכחות אינם פועלים פעולתם, ועד שהעבודה אינו בחיות כ"א כענין שנאמר ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. ע"ש בארוכה.
ה' ממרום ישאג: ירמי' כה, ל.
כמ"ש בזהר דסליק קוב"ה לעילא: זח"א רי, א. זח"ג כ, ב. עה, א. ע' בסידור ע"פ יתום ואלמנה. מובא גם בלקו"ת נצבים מח, סע"א ואילך. שה"ש מה, א. אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תקו. תתצו.
רחל מבכה על בני': ירמי' לא, יד. וראה אוה"ת פ' שלח ע' תסז.
והשמן לב העם: ישעי' ו, י.
ותהי יראתם אותי: ישעי' כט, יג.
ונגלה כבוד ה': ישעי' מ, ה.
כי עין בעין יראו: ישעי' נב, ח.
הוא תלוי במעשינו ובעבודתנו: באוה"ת שה"ש כרך ב ע' תרד מבאר שכאן הכוונה: ”עיבור הוא נה"י שהולד ראשו בין ברכיו ואוכל דרך הטבור ואין טעם במאכל כי חך אוכל יטעם, וענין בחי' זו בעבודה היינו רק בחי' מעשה שהוא נו"ה, כן נתבאר בד"ה וארא". וכן הלשון בתניא רפל"ז. וראה משיחת ש"פ וארא תשמ"ט סה"ש תשמ"ט ע' 197 הערה 70 שהמקור לדיוק לשון אדה"ז מעשינו ועבודתינו הוא מדיוק לשון הרמב"ם בפ"י מהלכות תשובה ע"ש.
שמע ישראל . . ואהבת וגו': דברים ו, ד.
כי הנה צ"ל מלת אחד: ראה לקו"ת תזריע כג, ג. בלק ע, א. ואתחנן ד"ה שמע ישראל. מאמרי אדה"ז על מארז"ל ע' קי. מאמרי אדה"א בראשית ע' תק. תו"ח שמות (אותיות מרובעות) מז, א ואילך. אוה"ת פ' ואתחנן ע' ריא וע' תכט ההפרש בין אחד ליחיד. בראשית כרך ז תתנד, ב. תתשנט, א ואילך. תתרלא, א. שבועות ע' רב. אמרי בינה שער הק"ש פ"ח. שרש מצות התפלה פי"א קכד, א. סה"מ תרכ"ז (הוצאת תש"ס) ע' קע. סה"מ תרנ"ד ע' נו. סה"מ תש"ח ע' 244. ד"ה על שלשה דברים תרנ"א. וראה בסה"מ תקס"ב ע' רמט בשם חובת הלבבות. ד"ה דודי לי פ' אחרי תשכ"ז. ד"ה אתה אחד תשכ"ט (סה"מ מלוקט ח"ד ע' סט). לקו"ש חי"א ע' 11. חי"ב ע' 66.
המבואר כאן בין אחד ויחיד — אינו נזכר בהנחת כ"ק אדה"א בסה"מ תקס"ב.
ראובן אחד: ראה יחזקאל מח, לא: שער ראובן אחד. שער יהודה אחד שער לוי אחד.
ראה דרך מצותיך קכד, א ואילך.
בנך יחידך: בראשית כב, ב.
הוי לי' למימר ה' יחיד: ראה זח"ג ז, ב. אוה"ת דרושים לחג השבועות ע' רב מביא זה וז"ל: ומתורץ בזה הקושיא שהק' בתו"א בד"ה וארא למה לא נאמר ה' יחיד, ולפמ"ש י"ל כי מן ז' רקיעים והארץ וד"ר אשר הוא ית' אלופו ש"ע אנו מכירים כחו כו' לכן נא' ה' אחד, והיינו ג"כ מה שפי' בת"א ה' אחד שז' רקיעים והארץ וד' רוחות העולם בטלים אצלו כו' עכ"ל. קטע זה מובא באוה"ת שה"ש כרך א ע' קלב.
לגבי קוב"ה מצד עצמותו ומהותו . . שהרי הוא יחיד ומיוחד: מובא באוה"ת שה"ש כרך ב ע' תרכו.
שהוא אחד בשבעה רקיעים: ראה שו"ע אדה"ז או"ח סי' סא סעי' ו. לקו"ת תזריע צג, ג.
וצבא השמים: נחמי' ט, ו.
דהיינו בחי' מעלה ומטה: מובא באוה"ת וירא כרך ד תשלט, א.
כי גבוה מעל גבוה וגו': ע"פ קהלת ה, ז.
בבוך 633: כו'.
משא"כ לגבי קוב"ה . . וגדר עלמין כלל: הלשון נעתק באוה"ת נ"ך כרך ג ע' א'שצה ומציין ללקו"ת פ' בהעלותך כט, ד. וראה גם סה"מ תר"ל ע' קצז.
לך ה' הגדולה: דה"א כט, יא.
ומעלה ומטה שוין: ראה ד"ה ציון במשפט תפדה תש"מ בדיוק הלשון מעלה ומטה. באוה"ת נ"ך כרך א ע' תו, ובספר החקירה עו, א, ובאוה"ת יחזקאל ע' תו מפרש כ"ק אדמו"ר הצ"צ וז"ל: ”ור"ל אף לא מעלה ומדרגה ולא כמ"ש המו"נ שנק' הוא ית' מקום ע"ש המעלה ומדרגה, כי בחי' מעלה ומדרגה שייך רק בהנמצאים וע"ס, אבל אצלו ית' שוה המעלה עם המטה כנ"ל ועמ"ש מענין זה בלק"ת גבי פסח בד"ה מצה זו כו'". ע"ש בארוכה. ולקמן סה, ב.
כי נשגב שמו לבדו: תהלים קמח, יג. וראה לעיל לד, ד. לקו"ת אמור לא, ג.
והנה בחי' עיבור . . ויש בפני עצמו: הקטע מובא ביהל אור ע' שמד.
בימי הגלות סליק קוב"ה: מובא באוה"ת פ' וירא כרך ד תשס, א.
סליק קוב"ה . . לגבי בחי' מהותו ועצמותו: באוה"ת מג"א ע' ג' מציין לכאן.
ביום ההוא יהי' ה' אחד: זכרי' יד, ט.
אטו האידנא לאו אחד: פסחים נ, א.
לאתכפיא סט"א ואסתלק: ראה זח"ב קכב, ב. ונתבאר לקמן ס"פ ויקהל. לקו"ת פ' שלח ד"ה ויאמרו טובה הארץ. באתי לגני תש"י.
ואסתלק: ואין זה סילוק גשמי אלא העלם — ספר החקירה ע' 272.
וידעו מצרים: שמות ז, ה.
במקום שבעלי תשובה: נסמן לעיל כא, ג.
ישמח ישראל בעושיו: תהלים קמט, ב.
ואהבת . . בכל לבבך בשני יצריך: דברים ו, ה. ברכות נד, א.
עבדו את ה' בשמחה: תהלים ק, ב.
תחת אשר לא עבדת . . בשמחה ובטוב לבב וכמ"ש האריז"ל: תבוא כח, מז. תניא פכ"ו. סה"מ תש"י ע' רז בהערה.
דבש וחלב תחת לשונך: שה"ש ד, יא.
כאיש אשר אמו תנחמנו: ישעי' סו, יג.
כי ע"י זה מתגדלים אבריו: ראה אוה"ת שה"ש כרך ב ע' תרפג ואילך.
דם נעכר ונעשה חלב: נדה ט, א. בכורות ו, ב. נתבאר בלקו"ת במדבר יט, א ”שהדם עצמו שהוא בחי' גבורות נהפך לחלב חוורתא חסדים". ראה לקמן קח, ג.
את קרבני לחמי לאשי: במדבר כח, ב.
ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים: נסמן לעיל לג, ד.
וענין הקרבן להקריב גם נפש הבהמית שבאדם: ראה לקמן קיא, ג דהיינו שמתהפך גם רצון חומר הגוף. אוה"ת פ' כי תשא ע' א'תתפו. לקו"ת פ' כי תצא בתחלתו.
תפלות כנגד תמידין: ברכות כו, ב.
זבחי אלקים רוח נשברה: תהלים נא, יט.
דהיינו רוח הסט"א כו': בבוך באב' 17 כז, ב נוסף: (ובחי' אברהם היינו בחי' אהבה שקודם בחי' לעולם ירגיז כו' שהרי מתחלה ע"י אכילה דמצות ומע"ט נמשך חיות ללב ומוח לאהבה את ה' ולעבדו זהו בחי' אברהם ומה שאח"כ נהפך המזון לדם בחי' רוגז על ההיפוך זהו ובחי' יצחק כנ"ל).
כמ"ש בתניא: פרק לא. בבוך 633: כמ"ש בלק"א.
בבכי יבאו ובתחנונים אובילם: ירמי' לא, ח.
הלוך ובכה ילכו: ירמי' נ, ד.
מלכות שמים בק"ש: בבוך באב' 17 נוסף: (הי' דרכו ישר בעיניו ולא הרגיש שהוא חוטא).
המו מעיו לו רחם ארחמנו: ירמי' לא, יט.
אין זו שמחה אמיתית: בבוך באב' 17 כח, א נוסף: (וכה"ג נת"ל פ' ויחי ע"פ אסרי לגפן שא"א לבוא לבחי' יין המשמח שהיא שמחה מגדולתו ית' ואנחנו עם קרובו כו' בלתי יוקדם תחלה בחי' יין המשכר שהוא המרירות על ריחוקו מה', כי לא שייך תענוג מאיזו דבר אם לא יוקדם רצון לזה ולפי ערך הרצון והתשוקה להדבר כך יהי' התענוג כשנתמלא לו אותו הדבר כו' ע"ש).
שהדדים הם במקום בינה: ברכות י, א. בבוך באב' 17 נוסף: (כי השמחה היא בחי' החלב שהחלב מגדיל הולד וכן שמחה בה' ע"י ההתבוננות מגדיל המדות אהוי"ר ורחמנות כו').