הָאוֹמֵר עֶרְכִּי עָלַי וְחָזַר וְאָמַר עֶרְכִּי עָלַי. ובאמירה זו התחייב בשני ערכים (כדלעיל א,יט).
וְהָיוּ בְּיָדוֹ עֶשֶׂר סְלָעִים. ולכתחילה עליו לתת את עשרת הסלעים לערך הראשון, והערך השני יישאר עליו כחוב.
וְנָתַן תֵּשַׁע לַשְּׁנִיָּה וְסֶלַע לָרִאשׁוֹנָה יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. כאשר הקדים לשלם את הערך השני, אף שבזמן ששילם נשאר בידו סלע, נחשב שנתן כל מה שהשיגה ידו, שהרי הסלע הנותר משועבד לערך הראשון. וכאשר משלם לאחר מכן את הסלע הנותר עבור הערך הראשון, יצא גם ידי חובת ערך זה.
שֶׁהָעֲרָכִים לָאו כְּחוֹבוֹת הֵן... הֶקְדֵּשׁ מְאֻחָר שֶׁגָּבָה גָּבָה. שבחוב ממוני רגיל, אם הקדים בעל החוב השני וגבה את חובו, מוציאים את מה שגבה מידו ומביאים לבעל החוב הראשון (הלכות מלווה ולווה כ,א), אך בהקדש אם שילם את חובו השני קודם אין מוציאים את מה ששילם לטובת החוב הראשון.
לְפִיכָךְ יִשָּׁאֵר עָלָיו שְׁאָר עֵרֶךְ הָרִאשׁוֹן. כדין מי שלא נתן כל מה שידו משגת, שלא יצא ידי חובת ערכו.