1
וְכֵן הָאוֹמֵר וכו'. הדין האמור לעיל בהקדש בהמה בעלת מום לדמיה נכון גם במקרה שהקדיש בהמה טמאה או עבד לדמיו.
2
אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא בִּדְמֵי רֹאשׁוֹ. שהקדושה אינה פושטת בכולו, אלא ראשו בלבד מוקדש, ומכיוון שראשו הוא איבר שהנשמה תלויה בו, הוא והקדש שותפים בו ויחלקו את דמיו.
3
וְרוֹאִין כַּמָּה יִשְׁוֶה אוֹתוֹ אֵבֶר אִלּוּ הָיָה נִמְכָּר. ולכן כשהקדיש איבר שהנשמה תלויה בו נותן חציו להקדש, כדין המוכר לחברו ראש עבד או חמור שמכר לו את חציו (ראה הלכות מכירה כז,ח).