1
שָׂרוּעַ וְקָלוּט. שני סוגי בעלי מום הם, ואסור להקריבם (ראה הלכות ביאת מקדש ז,ט, הלכות איסורי מזבח ב,ה).
2
מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. מסורת חכמים בפירוש המקראות.
3
וְכֵן הַדְּבָרִים מַרְאִין שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא קְדֻשַּׁת דָּמִים. גם מצד פשט הכתוב מסתבר שהוא מדבר על נדבת דמים ולא על נדבה למזבח, שהרי בהמה בעלת מום אינה ראויה למזבח.
4
אוֹתוֹ אַתָּה עוֹשֶׂה נְדָבָה לְבֶדֶק הַבַּיִת. דווקא כשהוא בעל מום.
5
וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה הֲרֵי הוּא כַּעֲשֵׂה. שאיסור הנלמד מכלל מצוות עשה, אינו נחשב כאיסור לאו אלא כמצוות עשה.