הַפּוֹעֲלִים שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין מְלָאכָה וכו'. שהיו שכירים, וחששו חכמים לביטול מלאכת המעסיק ולכן המעיטו בחיובם בברכות.
אֵין מְבָרְכִין לְפָנֶיהָ. שברכה זו היא מדברי חכמים (לעיל א,ב).
שְׁתֵּי בְּרָכוֹת בִּלְבַד. במקום ארבע שנזכרו לעיל ה"א.
כְּתִקְנָהּ. בשלמותה.
שְׁנִיָּה פּוֹתֵחַ בְּבִרְכַּת הָאָרֶץ וכו'. משלב את הברכה השנייה והשלישית יחד, שההודאה על ירושלים אף היא מעניין ההודאה על הארץ.
וְאִם הָיוּ עוֹשִׂין בִּסְעוּדָתָן וכו'. שהם מקבלים בשכרם את סעודות אותו היום בלבד. ומשום ששכרם מועט ואין הפסד רב בבטלתם, לא תיקנו שיקצרו בברכותיהם (ראה גם הלכות תפילה ה,ח).
אוֹ שֶׁהָיָה בַּעַל הַבַּיִת מֵסֵב עִמָּהֶן. אוכל יחד עמם, ואז הפועלים מברכים כמותו.