1
וְכֵן אִם הָיוּ מְסֻבִּין לִשְׁתִיָּה אוֹ לַאֲכִילַת פֵּרוֹת. דינם כדלעיל, שאם יצאו ונותר שם אדם חוזרים להסבתם, ואם לא נותר שם אדם צריכים לברך למפרע ולהבא.
2
מִפִּנָּה לְפִנָּה בְּבַיִת אֶחָד. שהבית נחשב כולו כמקום אחד (ראה גם הלכות שבת כט,ח), ורק אם יצא ממנו נחשב להפסקה (לעיל ה"ג).
3
אָכַל בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל תְּאֵנָה וּבָא לֶאֱכֹל בְּמַעֲרָבָהּ וכו'. הואיל ואין שם מחיצות, אין תחת התאנה נחשב מקום אחד.