שָׁאַל אַחַת וְשָׂכַר אַחַת. קיבל לשימושו שתי פרות, אחת בהשאלה ואחת בשכירות.
הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר שְׁאוּלָה מֵתָה וכו'. והשואל חייב באונסים וצריך לשלם לו.
אוֹ שֶׁאָמַר הַשּׁוֹמֵר שְׂכוּרָה מֵתָה וכו'. והשוכר פטור מלשלם על אונס.
הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. והשואל פטור מלשלם עד שיביא בעל הפרה ראיה לטענתו.
זֶה אוֹמֵר שְׂכוּרָה וְזֶה אוֹמֵר שְׁאוּלָה. זהו מקרה נוסף, ובו שני הצדדים טוענים באופן ודאי.
יִשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר עַל הַשְּׂכוּרָה שֶׁמֵּתָה כְּדַרְכָּהּ כְּמוֹ שֶׁטָּעַן וכו'. נשבע שבועת השומרים מן התורה שהבהמה מתה כדרכה ככל שומר, ומגלגלים עליו בשבועתו שיישבע שהשכורה היא שמתה ולא השאולה (ראה כס"מ, ב"י, אבן האזל ויד"פ, שדנו מה היחס בין אופן השבועה במקרה זה לבין שלושת המקרים הראשונים שנזכרו בפסקה הקודמת, ואם מדובר גם שם בשבועת השומרים או בשבועת היסת).