שֶׁיִּשָּׁבַע הַשּׁוֹמֵר בְּתַקָּנַת חֲכָמִים שֶׁאֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. כדין כל שומר שבמקרים שבהם חייב לשלם תיקנו חכמים שיישבע שבועה בנקיטת חפץ שאין הפיקדון ברשותו (כדלקמן ו,א).
וְיִכְלֹל בִּשְׁבוּעָתוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁהָיָה בּוֹ יָתֵר עַל שָׁוֶה כָּךְ וְכָךְ. כולל בשבועתו שברור לו שלא היה שווי הפיקדון יותר מסכום מסוים.
וִישַׁלֵּם מַה שֶּׁיּוֹדֶה בּוֹ. משום שגם התובע אינו טוען טענה ודאית לגבי שווי הפיקדון, משלם השומר על פי השווי שהודה בשבועתו.
חֲלִי. תכשיט.
סִיגִים. תערובת מתכות.
וְהוּא שֶׁיִּטְעֹן דָּבָר שֶׁהוּא אָמוּד בּוֹ אוֹ שֶׁהָיָה אָמוּד לְהַפְקִידוֹ אֶצְלוֹ. שמסתבר לומר שהיו בבעלותו של התובע דברים כאלו או שהפקידו אותם אצלו לשמירה (ראה גם הלכות חובל ומזיק ז,יח).
וְלָמָּה נִשְׁבָּע כָּאן בַּעַל הַפִּקָּדוֹן. שהרי כאשר השומר מודה שקיבל את הפיקדון ואינו יודע מה שוויו, המפקיד נוטל ללא שבועה (כדלעיל ה"ו), ומדוע כאן צריך להישבע כדי ליטול.
לְפִי שֶׁאֵין הַשּׁוֹמֵר מְחֻיָּב שְׁבוּעָה וכו'. שאם היה מחויב שבועה מן התורה ואינו יכול להישבע הרי הוא משלם ללא שבועה של בעל הפיקדון, אך במקרה זה אין השומר מודה במקצת הטענה שמחויב שבועה מן התורה, שהרי גם אם היה טוען טענה ודאית במה שאמר, היה נשבע שבועת היסת ונפטר.
כְּמִי שֶׁטְּעָנוֹ חִטִּים וְהוֹדָה בִּשְׂעוֹרִים. שהמודה במקצת אינו מתחייב שבועה אלא אם הודה במקצת מטענתו של התובע ולא אם הודה במקצת טענה מסוג אחר.
וּבְהִלְכוֹת טוֹעֵן וְנִטְעָן. ג,ח-י.