חָדָשׁ הָיָה וְאַתָּה נִשְׁתַּמַּשְׁתָּ בּוֹ. וערכו ירד כתוצאה מכך.
וּבַעַל הַבַּיִת אוֹמֵר זֶה הוּא שֶׁהִפְקַדְתָּ בְּעַצְמוֹ וּמַה שֶּׁנָּתַתָּה אַתָּה נוֹטֵל. השומר טוען שמה שנמצא לפניו הוא מה שהופקד אצלו ולא יותר.
נִשְׁבָּע הֶסֵּת כִּשְׁאָר כָּל הַנִּתְבָּעִין. ככל נתבע הכופר בכל הטענה נגדו (כמבואר בהלכות טוען ונטען א,ג). ובמקרה זה אינו חייב שבועת מודה במקצת, שכדי לחייבו בכך צריך שיודה במפורש על כמות מוגדרת (ב"י רצו, וראה הלכות טוען ונטען ד,א).
בִּזְמַן שֶׁמּוֹדֶה בְּעַצְמוֹ שֶׁל פִּקָּדוֹן כְּמוֹ שֶׁהַמַּפְקִיד אוֹמֵר וכו'. שאין ספק מה הפקיד אצלו, אלא מה אירע אחר כך, ואם חייב באחריותו. ובמקרה זה נשבעים שבועת השומרים כמבואר בתחילת הפרק.
אוֹ שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה אִם הוֹדָה בְּמִקְצָת. ככל נתבע שמודה במקצת, שחייב שבועה מן התורה על מה שכופר בו.
נִשְׁבָּע הֶסֵּת כִּשְׁאָר כָּל הַנִּשְׁבָּעִין בְּטַעֲנָה כָּזוֹ. מכיוון שלא הודה במקצת המין שטען התובע אינו בכלל מודה במקצת (הלכות טוען ונטען ג,ח).