אֵין מְקַבְּלִין פִּקְדוֹנוֹת לֹא מִן הַנָּשִׁים וְלֹא מִן הָעֲבָדִים וְלֹא מִן הַתִּינוֹקוֹת. שמן הסתם אין להם רכוש משלהם ויש לחשוש שגנבו את הדבר מן הבעל או האדון או האב. ולכן לא מקבלים מהם, שאז הם יחזירו את החפץ למקום שממנו נטלו אותו (יד רמ"ה בבא בתרא נא,ב).
קִבֵּל מִן הָאִשָּׁה יַחֲזִיר לָאִשָּׁה וכו'. שעל אף החשש שאינם שלהם, ייתכן שקיבלו אותם מאדם אחר ולא גנבו אותם.
קִבֵּל מִן הַקָּטָן יִקְנֶה לוֹ בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה וכו'. לא יחזיר לו את הפיקדון מחשש שיאבד אותו, אלא יקנה בו נכסים לטווח ארוך עבור הקטן.
אִם נֶאֱמָנִין לוֹ יַעֲשֶׂה כְּפֵרוּשָׁן וְאִם לָאו יַחֲזִיר לְיוֹרְשֵׁיהֶן. לאחר מותם נכסיהם עוברים ליורשיהם, ולכן יעשה כפי שאמרו לו רק אם דבריהם נאמנים עליו, ואם לא, ייתן את הפיקדון ליורשים. אבל בחייהם יחזיר להם והם יכולים לתת את הפיקדון למי שאומרים שהחפץ שייך לו (ר"י מיגאש בשטמ"ק בבא בתרא נב,א).