1
אֶלָּא בְּאֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ. שבהם מוכח שלא פרע לו.
2
בְּשֶׁהַחַיָּב בָּהּ מוֹדֶה וכו'. שהאב הודה על החוב לפני מותו.
3
אוֹ שֶׁנִּדּוּהוּ עַד שֶׁיִּתֵּן וּמֵת בְּנִדּוּיוֹ. נידו את האב מחמת שלא רצה לפרוע את החוב והוא מת לפני שהסירו את הנידוי, ואם היה פורע היו מסירים ממנו את הנידוי (ראה הלכות תלמוד תורה ו,יד).
4
אִם בָּאוּ עֵדִים שֶׁהָיָה אֲבִיהֶן חַיָּב לָזֶה מָנֶה. כגון שהודה בפניהם שלא בסמוך למיתתו שחייב למלווה.
5
אוֹ שֶׁבְּפָנֵינוּ הִלְוָהוּ. העדים ראו את ההלוואה עצמה.
6
שֶׁמָּא פְּרָעוֹ. האב.
7
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. שכתב יד הלווה נחשב כמלווה על פה ואין צריך לפרעו בעדים (לעיל ה"ג).