1
בְּהִלְכוֹת מֶקַח וּמִמְכָּר. הלכות מכירה ו,ט.
2
שֶׁרְאוּבֵן שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אֵצֶל שִׁמְעוֹן כְּלוּם. ששמעון לא היה חייב לו כסף.
3
וְהִמְחָהוּ אֵצֶל שִׁמְעוֹן. הסכימו במעמד שלושתם שלוי יגבה משמעון את מה שראובן חייב לו, וראובן ישלם לשמעון במועד מאוחר יותר.
4
אַף עַל פִּי שֶׁהִמְחָהוּ בְּמַעֲמַד שְׁלָשְׁתָּן לֹא קָנָה. שהדין שנזכר בהלכה הקודמת הוא דין ייחודי שנוהג רק כאשר האדם שהמחו אצלו את המעות היה חייב כסף ללווה שהמחה אצלו, ולא במקרים אחרים (שם ה"ח).
5
וְאִם רָצָה שִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא יִתֵּן לֹא יִתֵּן. שמעון אינו חייב לתת ללוי את תשלום החוב של ראובן אף שסיכמו כך.
6
וְאִם נָתַן. אם בכל זאת נתן שמעון ללוי.
7
חוֹזֵר וְגוֹבֶה מֵרְאוּבֵן שֶׁהֲרֵי עַל פִּיו נָתַן. וראובן התחייב להחזיר לו את מה שייתן ללוי.