1
אֵין דָּנִין מִדִּין זֶה לְכָל הַדּוֹמֶה לוֹ. מכיוון שאין הכרעה חד-משמעית בדין זה (כמבואר לעיל ה"ג), אמרו חכמים שאין להשליך ממנו למקרים אחרים שבהם התחייב המלווה שבועה ומת.
2
הַפּוֹגֵם אֶת שְׁטָרוֹ וּמֵת. מלווה שהודה שחלק מהחוב פרוע שדינו שאינו נפרע אלא בשבועה (לעיל יד,א), ומת לפני שנשבע.