הַמּוֹצִיא שְׁטַר חוֹב עַל חֲבֵרוֹ. אם לא צוין בשטר במטבע של איזה מקום נעשתה ההלוואה, ובמקומות שונים יש לאותו סוג מטבע ערך שונה (כגון שדינר בבלי אינו שווה בערכו לדינר ארץ ישראלי).
וְהָיָה כָּתוּב בְּבָבֶל. מצוין בשטר שנכתב בבבל.
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בַּכְּתֻבָּה. שבפירעון הכתובה לאישה נותנים לה בכל מקרה מהמטבע בעל הערך הנמוך (ראה הלכות אישות טז,ו).
וְהוֹצִיאוֹ בְּבָבֶל. הוציא בבבל את השטר כדי לגבות בו.
בָּא לִגְבּוֹת בּוֹ מִמְּעוֹת הַמָּקוֹם שֶׁיָּצָא בּוֹ הַשְּׁטָר. כשלא כתבו בשטר את המקום.
שֶׁהַמָּעוֹת שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ מִכֶּסֶף שֶׁהוּא פָּחוּת מִזֶּה הַמַּטְבֵּעַ. ההתחייבות הייתה על מטבע ששווה פחות מהמטבע שבמקום זה.
הָיָה בּוֹ כֶּסֶף סְתָם. אם צוין בשטר שהחוב במטבעות של כסף אך לא צוין בו באיזה סוג מטבע מדובר.
שֶׁשְּׁטָר שֶׁאֵין בּוֹ שֵׁם מָקוֹם... כָּשֵׁר. שלא כגט גירושין שפסול אם לא מצוין בו המקום והזמן (ראה הלכות גירושין א,כה).
זְמַן. תאריך.
אַף עַל פִּי שֶׁעֵדוּת זוֹ אֵין אַתָּה יָכוֹל לַהֲזִימָהּ. שלא יכולים עדי הזמה לומר שבאותו יום היו העדים עמם במקום אחר, ומעיקר הדין עדות כזו אינה כשרה (ראה הלכות עדות א,ה).
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. ראה שם ג,א.
כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּנְעֹל דֶּלֶת בִּפְנֵי לֹוִין. שלא יימנעו מלהלוות זה לזה מחמת הצורך לעמוד בבירור מדוקדק אם הלווה יכפור בהלוואה.
וּלְפִיכָךְ. מכיוון שאין מקפידים על כתיבת התאריך בשטר.
שִׁטְרֵי חוֹב הַמְאֻחָרִין כְּשֵׁרִין. אבל המוקדמים פסולים.
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. לקמן כג,ב.