1
שֶׁהֲרֵי אֵין לוֹ בַּמֶּה יִדְחֶה אוֹתָן. מכיוון שקנה עידית באחרונה, בעלי החוב גובים ממנה, שכן על פי תקנת חכמים גובים מהקרקע האחרונה שנשארה ברשות החייב. ובמקרה זה אין הקונה יכול לטעון שאינו מעוניין בתקנת חכמים, שהרי הוויתור על התקנה מסתמך על כך שכל הקרקעות של החייב בידו, וכאן הבינונית והזיבורית כבר אינן בידו אלא ביד אחרים (ראה מאירי בבא קמא ח,ב).
2
מָכַר עִדִּית וְהִנִּיחַ בֵּינוֹנִית וְזִבּוּרִית. הקונה הראשון מכר את העידית שקנה באחרונה והניח ברשותו את הבינונית והזיבורית.
3
הַנִּזָּקִין טוֹרְפִין מִן הָעִדִּית שֶׁבְּיַד לוֹקֵחַ הַשֵּׁנִי וכו'. שהקונה השני קנה מהראשון את הזכויות שהיו לו בקרקע. וכשם שהקונה הראשון יכול לוותר על תקנת חכמים בזמן שכל הקרקעות היו בידו ולתת לכל אחד כדינו (כדלעיל ה"ו), כך גם הקונה השני (בבלי שם).