אִם כְּשֶׁיִּתְחַלֵּק הַמָּמוֹן הַנִּמְצָא עַל מִנְיָנָם. אם נחלק את הנכסים בשווה לפי מספר הנושים.
יַגִּיעַ לַפָּחוּת שֶׁבָּהֶן כְּשִׁעוּר חוֹבוֹ. יקבל המלווה שחייבים לו הכי מעט את מלוא חובו.
וְחוֹזְרִין הַנִּשְׁאָרִין מִבַּעֲלֵי הַחוֹבוֹת וְחוֹלְקִין הַיָּתֵר בֵּינֵיהֶן כַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת. חולקים שוב פעם בשווה לפי גובה החוב הנמוך יותר, ואז היתרה עוברת לבעלי החובות הגבוהים.
מָנֶה. מאה זוז.
נוֹטְלִין מֵאָה מֵאָה. כל אחד גובה מאה.
וְיֵשׁ מִן הַגְּאוֹנִים שֶׁהוֹרָה שֶׁחוֹלְקִין לְפִי מָמוֹנָם. לדעתם חולקים הכול באופן יחסי לגודל החוב. כגון במקרה הנידון שסך החובות מגיע לאלף, מי שנושה מאה נוטל עשירית מנכסי הלווה, מי שנושה מאתיים נוטל שתי עשיריות ומי שנושה שבע מאות נוטל שבע עשיריות.
וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה בַּמִּטַּלְטְלִין. שכאשר גובים מקרקעות, שעליהן חל שעבוד נכסים, חולקים בשווה מכיוון שלכל אחד מהחייבים יש שעבוד על כל נכסי הלווה, וממילא כוחם שווה. אבל כשגובים ממיטלטלין שבהם אין שעבוד, מי שחובו גדול יותר זכאי לחלק גדול יותר בגבייה (ע"פ יד"פ).
בָּאוּ כֻּלָּן בְּיַחַד לִגְבּוֹת. בעלי השטר שזמנם שווה.
כֵּיצַד חוֹלְקִין. בכל המקרים שנזכרו אין לאחד מבעלי החוב קדימות על פני השני וחולקים בשווה. אמנם כאשר הלווה חייב סכום שונה לכל אחד מהם ואין לו די נכסים כדי לשלם לכולם, יש לברר באיזה אופן תהיה חלוקת הממון ביניהם.