1
בְּמָנֶה. מאה דינרים.
2
עֲשׂוּ לִי מִמֶּנּוּ שְׁנַיִם בַּחֲמִשִּׁים חֲמִשִּׁים. ביקש שיפצלו את החוב לשני שטרות, כל אחד על חצי מהסכום.
3
שֶׁאִם יִפְרָעֶנּוּ מִקְצָת נִמְצָא שְׁטָרוֹ פָּגוּם. שאם יפרענו חלק מהחוב ולאחר זמן יתבע המלווה את היתרה, יהיה עליו להישבע על תביעתו, שכן בכל מקרה שאין זהות בין הסכום הכתוב בשטר לסכום התביעה אין נפרעים אלא בשבועה (לעיל יד,א).
4
אֶלָּא עוֹשִׂין לוֹ קִיּוּם לְכָל אֶחָד וְאֶחָד וכו'. אין מאחדים את השטרות אלא צריך המלווה לעשות קיום על כל שטר בנפרד, שכך נוח יותר ללווה שיהיה כל שטר תביעה נפרדת.