ביאור שטיינזלץ על משנה תורה, הלכות מלווה ולווה כ״ז:י״ד

הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַתַּחְתּוֹן. שיש להניח שבאמצע הכתיבה הוחלט לשנות את סכום ההלוואה.

לְפִי שֶׁאֵין הָאֶחָד תָּלוּי בַּחֲבֵרוֹ. סכום אחד אינו הסבר או פירוט של הסכום השני אלא כל אחד מהם עומד בפני עצמו.

שֶׁאִלּוּ הָיָה כָּתוּב בּוֹ מֵאָה שֶׁהֵן מָאתַיִם אוֹ מָאתַיִם שֶׁהֵן מָנֶה הָיָה נוֹטֵל מֵאָה. מכיוון שיש ספק מה הכוונה, חייב רק מאה, שיד בעל השטר על התחתונה (ראה הלכות מכירה כא,יט).

הָיָה בּוֹ מִלְּמַעְלָה שֵׁם וכו'. אם יש שינוי מועט באזכורים של אחד מהשמות, הולכים אחר התחתון.

אִם כֵּן לָמָּה כּוֹתְבִין הָעֶלְיוֹן וכו'. התועלת בכתיבת השם פעמיים היא למקרה שיימחק חלק מהשם התחתון, ויהיה ניתן ללמוד את השם מהאזכור העליון.

וּבַתַּחְתּוֹן חָנָן אוֹ עָנָן. שנמחקה האות יו"ד וכתוב 'חננ' או 'עננ'.

אֲבָל לֹא יִלְמַד תַּחְתּוֹן מִן הָעֶלְיוֹן שְׁתֵּי אוֹתוֹת. שאם כתוב למעלה 'חנני' ולמטה נמחקו שתי אותיות וכתוב 'חנ', השטר פסול, שאות אחת עשויה להימחק מעצמה אך בשתי אותיות מחוקות יש להניח שמדובר במחיקה מכוונת, ומכיוון שסיבת המחיקה אינה ידועה, אי אפשר לגבות בשטר זה.