לֹא יִמְשֹׁךְ עַבְדּוֹ. לא ייקח את עבדו של הלווה אליו.
אַף עַל פִּי שֶׁהָעֶבֶד יוֹשֵׁב וּבָטֵל. אינו עושה מלאכה לאדונו, והוא איננו מפסיד מכך שהמלווה לוקחו לעבוד אצלו, ואף על פי כן הדבר נאסר משום אבק ריבית.
אַף עַל פִּישֶׁאֵין הֶחָצֵר עֲשׂוּיָה לְשָׂכָר וְאֵין דֶּרֶךְ בַּעַל הֶחָצֵר לְהַשְׂכִּיר. שהחצר אינה מיועדת להשכרה ובעל הבית אינו נוהג להשכיר את נכסיו.
וְאִם דָּר צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר. כדי להימנע מאבק ריבית.
הֲרֵי זוֹ אֲבַק רִבִּית. ולא ריבית קצוצה שאסורה מן התורה.
לְפִי שֶׁלֹּא הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁיַּלְוֵהוּ וְיָדוּר בַּחֲצֵרוֹ. שלא הסכימו על תשלום זה מראש.
וּבָא לִגְבּוֹת שְׂכַר הֶחָצֵר שֶׁדָּר בָּהּ מִן הַחוֹב. שרוצה הלווה לנכות ולקזז מן החוב את מה שהיה ראוי לשלם לו כשכר החצר.
אִם הָיָה הַשָּׂכָר כְּנֶגֶד הַחוֹב אֵינוֹ מְנַכֶּה הַכֹּל. אין מקזזים את סכום ההלוואה לגמרי, עד שלא יצטרך הלווה לשלם למלווה כלום.
אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁיִּרְאוּ הַדַּיָּנִין. שיקבעו סכום מסוים לניכוי כפשרה ביניהם, וישלם הלווה את השאר (ע"פ מרכה"מ).
שֶׁאִם תְּסַלֵּק אוֹתוֹ בְּלֹא כְּלוּם הֲרֵי זֶה כְּמוֹ שֶׁהוֹצִיא אוֹתוֹ בְּדַיָּנִין וכו'. שסילוק המלווה מן הנכס בלא כל תשלום, הוא כגביית דמי הריבית מן המלווה (וראה עוד לקמן ז,א).