חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁהִיא שָׁוָה עַתָּה דִּינָר וּמְכָרָהּ לוֹ בִּשְׁתַּיִם עַד הַקַּיִץ. ובקיץ שווייה שתיים ואז ימכרנה הקונה, ונמצא המוכר מרבה על מחירה עכשיו משום המתנת התשלום עד הקיץ.
עַל מְנַת שֶׁאִם תֶּאֱרַע בָּהּ תַּקָּלָה הֲרֵי הִיא בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר עַד שֶׁיִּמְכְּרֶנָּה הַלּוֹקֵחַ. שהמוכר נושא בהפסדי נזקים שיארעו לחבית עד זמן מכירתה.
הֲרֵי זֶה מֻתָּר שֶׁאִם אָבְדָה אוֹ נִשְׁבְּרָה אֵינוֹ מְשַׁלֵּם כְּלוּם. ואין עסקה כזו דומה כלל להלוואה, שבה אין למוכר כל אחריות.
וְאִם לֹא מָצָא לְמָכְרָהּ וּלְהַרְוִיחַ בָּהּ הָיָה לוֹ לְהַחֲזִירָהּ לִבְעָלֶיהָ. המפרשים התקשו במשפט זה, שהרי התנאי שיחזיר לבעלים אם לא ימכרנה לא הוזכר כאן אלא רק במקרה שבפסקה הבאה. ויש הסוברים כי חוסר היכולת למכור אף הוא בכלל התקלה שבתנאי (ראה יד"פ וכן ב"י פרישה וב"ח ליו"ד קעג שדנו לפי זה מה היחס בין מה שכתוב כאן למקרה שנזכר בפסקה הבאה; וראה ש"ך שכתב שמשפט זה הוא טעם לדין שבפסקה לקמן וצריך להופיע שם).
הַיָּתֵר עַל הַשְּׁתַּיִם יִהְיֶה שְׂכָרְךָ בִּשְׁבִיל שֶׁאַתָּה מִטַּפֵּל לְמָכְרָהּ. אם תמכור את החבית כל הסכום שמעבר לשתיים יהיה שלך, כשכר טרחה.
וְאִם לֹא תִּמְצָא לִמְכֹּר אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁתִּרְצֶה הַחֲזִירָהּ לִי הֲרֵי זֶה מֻתָּר. שאין זה מכר גמור, הואיל ויכול הקונה להחזיר את החבית אם לא מכרה כרצונו.
אַף עַל פִּי שֶׁאִם אָבְדָה אוֹ נִגְנְבָה אוֹ הֶחֱמִיצָה תִּהְיֶה בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ. שאין המוכר אחראי לתקלה שבגוף החבית או היין.