כֵּיוָן שֶׁנִּקְבַּע הַשַּׁעַר מֻתָּר לוֹ לִפְסֹק עַל שַׁעַר הַגָּבֹהַּ. יכול לקבוע מחיר על סמך השער הנוכחי, ולהתנות שאם בזמן שיספק את הסחורה יוזל המחיר, יקנה לפי השער הזול יותר ('שער הגבוה' הינו השער הזול שבו ניתן לקבל יותר פירות עבור הכסף).
נוֹתֵן לוֹ כַּשַּׁעַר שֶׁהָיוּ שָׁוִין כְּשֶׁנָּתַן לוֹ הַמָּעוֹת. מכיוון שלא התנה במפורש שייתן לו כשער הזול.
וּמִי שֶׁחוֹזֵר בּוֹ מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע. ניתן לבטל את המכר מכיוון שגמר הקניין הוא בשעת נתינת הפירות, אלא שחייב לקבל עליו 'מי שפרע' שהיא קללת חכמים לגבי מי שאינו עומד בדיבורו (ראה הלכות מכירה ז,א-ב).
בֵּין הַמּוֹכֵר בֵּין הַלּוֹקֵחַ. בין שהוא שליח של המוכר או של הקונה.
שֶׁהֲרֵי הַמְשַׁלֵּחַ אוֹמֵר לוֹ וכו'. שוודאי שהמשלח התכוון שיתנה עמו שיספק לו לפי השער הגבוה.
וְאֵינוֹ מְקַבֵּל מִי שֶׁפָּרַע בַּשָּׁלִיחַ. המשלח אינו חייב לקבל עליו 'מי שפרע'.
שֶׁהֲרֵי הַמְשַׁלֵּחַ אוֹמֵר לוֹ לְתַקֵּן שְׁלַחְתִּיךָ וְלֹא לְעַוֵּת. שהשליחות היא על דעת שיועיל השליח למשלח ולא שיקלקל וירע לו, ומכיוון שהשליח לא ביצע את שליחותו כראוי (שהרי סתם אדם דעתו על השער הגבוה), יכול המשלח לחזור בו ממעשה השליח ואינו מקבל על כך 'מי שפרע'.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות שלוחין ושותפין א,ב.