אֵבָרִים שֶׁל תָּמִיד דּוֹחִין אֶת הַטֻּמְאָה. הקטרת האיברים מותרת בטומאה כשאי אפשר להקטירם בטהרה, כדין קרבנות ציבור שקבוע להם זמן (הלכות ביאת מקדש ד,י).
וְאֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. אין להקטיר בשבת את איברי התמיד של יום שישי (אבל את איברי התמיד של שבת מקטירים בשבת, הלכות מעשה הקרבנות ד,ג).
שֶׁהַתָּמִיד תְּחִלָּתוֹ דּוֹחָה שַׁבָּת וְסוֹפוֹ אֵינוֹ דּוֹחֶה. כשתחילת עשייתו בשבת (תמיד של שבת) — הוא דוחה את השבת בכל מעשיו (גם בהקטרה), וכשרק סופו בשבת (תמיד של ערב שבת שלא הקטירו את איבריו) — אינו דוחה את השבת.
חֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב. מותר להקריבם.
שֶׁנֶּאֱמַר עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ וְלֹא בְּשַׁבָּת אַחֶרֶת. ובכלל זה עולת יום הכיפורים שמכונה 'שבת'. ומצד שני לומדים מפסוק זה שעולת שבת קרבה ביום טוב (ראה בבלי שבת קיד,א).
וְלֹא עוֹלַת חֹל בְּיוֹם טוֹב. זהו דין נוסף שנלמד מפסוק זה, שדווקא עולת שבת קרבה ביום טוב ('בשבתו'), אך עולת חול אינה קרבה ביום טוב (ראה בבלי שבת כד,ב).