וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר. מצד הבור שהיה קיים קודם שהרחיבו השני.
אִם מֵחֲמַת הֶבְלוֹ מֵת. מחמת החום ודחיסות האוויר.
שֶׁהֲרֵי מִעֵט הֶבְלוֹ. שהרחבת הבור דווקא דיללה את ההבל ואם כן השני אינו אחראי כלל למיתת השור.
וְאִם מֵחֲמַת חֲבָטוֹ מֵת. מחמת החבטה בקירות הבור ובתחתיתו.
שֶׁהֲרֵי הוּא הִקְרִיב הֶזֵּק בּוֹר זֶה. ואף שהשור נפל בצד שחפר הראשון ולא הורחב, מכל מקום הגדיל השני את סכנת הנופל בכך שהוסיף שטח פנים לכתלים ולקרקעית ועלול הנופל להתגלגל ולהיחבט יותר (יד“פ; וראה לח“מ, פרישה חו“מ תי שפירשו באופנים אחרים).
וְכֵן אִם נָפַל הַשּׁוֹר מֵאוֹתוֹ הַצַּד שֶׁהִרְחִיב הָאַחֲרוֹן. ומת בין מהחבטה ובין מההבל.
שֶׁהֲרֵי הִקְרִיב הֶזֵּק בּוֹר זֶה. ואף שהרחבת הבור הפחיתה את ההבל, מכל מקום היא זו שגרמה לבהמה ליפול, שהרי נפלה במקום שהורחב.
וְאִם מִן הַצַּד שֶׁחָפַר הָרִאשׁוֹן נָפַל. ומת מחמת ההבל.
הָרִאשׁוֹן חַיָּב שֶׁזֶּה הָאַחֲרוֹן מִעֵט הֶבְלוֹ. אבל אם מת מהחבטה, חייב האחרון כמבואר בפסקה הקודמת.