1
נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר פְּסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. שור המיועד לקרבן ונפסל (כגון שנפל בו מום) ודינו להיפדות.
2
שֶׁנֶּאֱמַר וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ. בתחילת הפסוק נאמר “בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו“, ונלמד שרק כאשר נבלת השור שייכת לניזק (“והמת יהיה לו“), חייב בעל הבור לשלם.
3
יָצָא זֶה שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה וְדִינוֹ שֶׁיִּקָּבֵר. שאף אם כבר נפדה (שאז חייבים על נגיחתו כדלעיל ח,א), מכל מקום אינו מותר בהנאה אלא אחר שחיטה בלבד שאז מותר לאכלו (הלכות מעילה א,ט), ועכשיו שמת דינו להיקבר.