בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין. כגון שהייתה להם רשות משותפת וחפרו בה ואז הפקירו את רשותם בלא הבור, או שהיה בור ברשות הרבים בעומק תשעה טפחים והשלימוהו יחד לעשרה (בבלי בבא קמא נא,א).
הָרִאשׁוֹן חַיָּב עַד שֶׁיִּמְסֹר דָּלְיוֹ לַשֵּׁנִי וכו‘. אף ששניהם ידעו על כך שהבור פתוח ושניהם השתמשו בו, האחריות מוטלת על הראשון כל זמן שהדלי נמצא בידו.
וּמִשֶּׁמָּסַר דָּלְיוֹ לַשֵּׁנִי לִדְלוֹת מִמֶּנּוּ וכו‘. שמסירת הדלי מראה על העברת האחריות לשמירת הבור (ראה ר“ח ורשב“א בבא קמא נא,ב).
וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה. כגון שהתליע הכיסוי בלא ידיעת הראשון (רש“י בבא קמא נב,א).
הַשֵּׁנִי חַיָּב. משום שרק הוא ראה את הבור מגולה והרי הוא פושע שלא כיסהו.
עַד שֶׁיֵּדַע הָרִאשׁוֹן שֶׁהַבּוֹר מְגֻלֶּה. שיעבור זמן סביר שבו היה צריך הראשון לבקר ולראות אם הכיסוי עודנו שם (יד“פ על פי ר“י מיגאש הובא בשטמ“ק בבא קמא נב,א, ובדומה לכך כתב הראב“ד; וראה לקמן ה“ח שהבור עשוי להתגלות וראוי אפוא לבדקו). ויש שפירשו שחייב רק משעה שנודע לו הדבר בפועל, ועד אז פטור (מ“מ).
וּכְדֵי שֶׁיִּשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים וכו‘. בנוסף לזמן הידיעה על גילוי הבור ניתן לו גם זמן לשכירת פועלים ולהשגת החומרים.