וְהַזַּגָּגִין. מוכרי כלי זכוכית.
וְכָל אֶחָד מֵהֶן יֵשׁ לוֹ לַעֲמֹד וְלֹא עָמַד. והרי הם אשמים במה שהזיק גופם.
בֵּין שֶׁהֻזַּק בְּגוּפוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן. שגופו של ראשון הוא כבור, שכן היה לו להיעמד (לעיל ה“ח).
בֵּין שֶׁהֻזַּק בְּמַשָּׂאוֹ. שבמקרה זה ניתן להניח שלא הפקיר את משאו שנפל (שזגג לא יפקיר את מלאכתו), ולכן הוא נחשב בורו (רמב“ן מלחמות ה‘ בבא קמא טו,א בדפי הרי“ף; וראה מ“מ).
אֲבָל אִם הֻזַּק בְּמַשָּׂאוֹ שֶׁל שֵׁנִי... פָּטוּר. אף אם לא הפקיר השני את המשא שגרם לנזק.
שֶׁהֲרֵי הָרִאשׁוֹן הִפִּיל הַשֵּׁנִי עִם מַשָּׂאוֹ. והוא אחראי לכך שמשאו של השני נהפך לתקלה לרבים. ומכל מקום פטור גם הראשון על הנזק, לפי שאין משא זה ממונו שלו ודינו כמפקיר משאו אחר שנאנס שהוא פטור. ועל מה שהזיק השני את השלישי בגופו חייב, שהרי היה לו לעמוד ולא עמד (רמב“ן שם).
וְאִם הִזְהִירוּ זֶה אֶת זֶה. שהזהיר כל אחד את חברו מלהתנגש בו.
פְּטוּרִין. אף אם יכלו להיעמד.