1
קָמָתוֹ. תבואה המחוברת לקרקע.
2
לִפְנֵי הָאֵשׁ. שקירב אותה לעבר האש.
3
בְּרוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה. ראה ביאור לעיל ה“ז.
4
וְעָבְרָה הָאֵשׁ. שהדליק אדם אחר.
5
מִפְּנֵי שֶׁהַמַּדְלִיק אֶת הָאֵשׁ פָּטוּר עַל הַטָּמוּן. שמאחר שהטמין זה את הקמה נפטר בעל האש מלשלם עליה (כמבואר לעיל הל‘ ח-ט), ונמצא שגרם המטמין הפסד לבעל הקמה.