הָאוּר. האש.
וְאֶחָד הֵבִיא אֶת הָעֵצִים. אחר כך, כדי שתוכל האש להמשיך לדלוק.
הַמֵּבִיא אֶת הָעֵצִים חַיָּב. שבלעדיו לא הייתה השרפה מתקיימת.
הַמֵּבִיא אֶת הָאוּר חַיָּב. גם כאן האחרון הוא שחייב, שבלעדיו אין העצים מזיקים כלל.
בָּא אַחֵר וְלִבָּה. שאחר מעשה הראשונים לא הייתה האש מתלבה מאליה, והגיע זה וליבה אותה.
רוּחַ שֶׁאֵינָהּ מְצוּיָה תָּמִיד. שאינה מנשבת באופן תמידי אף שבאה פעמים רבות, וכל שכן רוח סערה שמנשבת רק לעתים רחוקות (מ“מ).
הֲרֵי כֻּלָּן פְּטוּרִין. אם במעשיהם לא גרמו לאש להתלבות, שלא יכלו לדעת שתבוא אחר כך רוח כזו ותבעיר את האש.
לִבָּה וְלִבַּתּוּ הָרוּחַ. שהליבוי שלו ושל הרוח גרמו יחד לאש להתלקח.
שֶׁהֲרֵי הוּא גָּרַם. לבערה זו יחד עם הרוח.
מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם וכו‘. כשאר מי שהזיק ממונו, שמשלם נזק שלם ומן היפה שבנכסיו (לעיל א,ז).