שׁוֹר שֶׁל הֶקְדֵּשׁ. שהוקדש למקדש, כמבואר בהמשך.
שׁוֹר רֵעֵהוּ. ונדרש “שור רעהו“ — ולא שור של הקדש (משנה בבא קמא ד,ג).
וְכָל הַקֳּדָשִׁים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן מְעִילָה הֵן שֶׁאֵין בָּהֶן דִּין נְזָקִים. דין מעילה נוהג בדברים שהוקדשו למקדש (קדשי בדק הבית) ובדברים שהוקדשו לצורך קרבן (קדשי מזבח) — שמי שנהנה מהם מעל וחייב בתשלום קרן וחומש ובקרבן אשם (הלכות מעילה א,א-ג). אך בקדשי מזבח יש הבחנה בין קדשי קדשים (כגון עולה או חטאת) שיש בהם מעילה מיד כשהוקדשו, לבין קדשים קלים (כגון שלמים ותודה) שאין בהם מעילה אלא לאחר שנזרק הדם, וגם אז אין מעילה בבשרם אלא רק באימוריהם הקרבים על המזבח (שם ב,א-ב). ולפיכך בקדשים קלים נוהג דין נזקים (ראה הלכה הבאה).
וּפְסוּלֵי הַמֻּקְדָּשִׁין. קדשים שנפסלו מלהיקרב למזבח, שדינם להיפדות ולצאת לחולין (הלכות איסורי מזבח א,י).
שֶׁהֲרֵי יָצְאוּ לְפִדְיוֹן וְלִהְיוֹתָן חֻלִּין. וכעת אין בהם מעילה (וראה לקמן יב,כא).