1
אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹנוֹ. שלעניין קבלת טומאה הלשון נחשבת כאיבר חיצוני אף שלעניינים אחרים היא נחשבת לאיבר פנימי (ראה הלכות פרה יב,א).
2
אֲבָל אִם תָּחַב אָדָם טֻמְאָה בְּכוּשׁ. תקע את הטומאה בכלי עץ המשמש לטווייה.
3
לְתוֹךְ מְעֵי הָאִשָּׁה. לרחם שלה.
4
לֹא נִטְמָא הַבּוֹלֵעַ מִשּׁוּם נוֹגֵעַ. אבל נטמא משום נושא (ראה לקמן ה"ח, וראה הלכות שאר אבות הטומאות ג,ד).
5
שֶׁנְּגִיעַת פְּנִים אֵינָהּ נְגִיעָה. ראה גם לקמן כה,יב, הלכות שאר אבות הטומאות ה,ט.