אֵינוֹ מְטַמֵּא מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב מִתַּחְתָּיו. אינו מטמא טומאת מדרס כזב וכיוצא בו (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב פרקים ו-ז).
וְלֹא מַדָּף מֵעַל גַּבָּיו. אינו מטמא כלים שנמצאים מעליו ואינם נוגעים בו (בניגוד לזב וכיוצא בו שמטמאים מדף, ראה שם ו,ג).
אֶחָד כְּלִי וכו'. הדין שווה בכל המקרים, שרק הנוגע ישירות במת ומה שנגע בו טמאים שבעה, כמבואר בסמוך.
בֶּגֶד הַנּוֹגֵעַ בּוֹ וְהַבֶּגֶד הַשֵּׁנִי שֶׁנָּגַע בַּבֶּגֶד שֶׁנָּגַע בּוֹ שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. כדלעיל ה"ד.
וְהָרְבִיעִי וּמִן הָרְבִיעִי וּלְמַטָּה וּמִן הָרְבִיעִי וּלְמַעְלָה כֻּלָּן טְהוֹרִין. שאין הבגד השלישי מטמא אותם כיוון שהוא ולד הטומאה ואינו מטמא בגדים (לעיל ה"ז).
מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּמְטַמְּאֵי מִשְׁכָּב וּמוֹשָׁב. שהם הזב והזבה הנידה והיולדת.
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ. הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ג, ו,ה.
בְּשֶׁלֹּא הָיְתָה שָׁם טֻמְאָה רְצוּצָה. שכאשר הטומאה רצוצה היא מטמאת את כל מה שמעליה ומתחתיה אפילו כאשר אינה נוגעת בו (להגדרת מושג זה ראה לקמן ז,ה, יב,א). ומדובר כאן בכגון שהבגד או הכלי הנוגע במת הוא ארוך, ושאר הבגדים או הכלים מונחים מעליו או מתחתיו שלא כנגד המת כך שאין הטומאה עוברת אליהם אלא על ידי מגע (משנ"א זבים ד,ו).
וְלֹא טֻמְאַת אֹהֶל. שאין שם אוהל המאהיל על המת ועל הבגדים או הכלים המביא עליהם את הטומאה.
אוֹ שֶׁהָיָה מַבְדִּיל בֵּינוֹ וּבֵין הַכֵּלִים אֶבֶן. שהמת מונח על האבן, והבגדים מקופלים תחתיו בגובה טפח מעל הארץ, כך שהאבן שעל גבם נעשית אוהל עליהם וחוצצת בפני הטומאה (ראה לקמן טז,ז, יז,ד). ובמקרה זה אף אחד מהבגדים לא נטמא, ואילו הזב וכיוצא בו מטמאים אפילו במקרה זה (ראה הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ה; וראה חס"ד קונטרס תורת האוהל סעי' יח).
כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. דין טומאה רצוצה וחציצת אוהל לקמן יב,א ואילך.