הָרֹטֶב. מרק.
וְהַגְּרִיסִין. תבשיל של פול.
וּצְרִיכִין מַחֲשָׁבָה. שאינם מטמאים עד שיחשוב עליהם לאוכלים (ראה גם לעיל א,כ לגבי החלב).
וְאִם נָגַע בָּהֶן אֹכֶל רִאשׁוֹן אוֹ מַשְׁקִין. אוכל שהוא ראשון לטומאה, או משקים טמאים (שהם תמיד ראשון לטומאה).
הָיָה בָּהֶן מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ. רטיבות כלשהי שיש בה כדי להרטיב את היד (פה"מ טהרות ג,א).
וְהֵן תְּחִלָּה לַטֻּמְאָה. ראשון לטומאה, ככל המשקים.
הֲרֵי הֵן שְׁנִיִּים כְּמוֹ אֹכֶל שֶׁנִּטְמָא בְּמַשְׁקִין טְמֵאִים. שבשעה שקפאו ונעשו אוכל נחשבים כאילו נגעו בעצמם בעודם משקים, ואוכל הנטמא במשקים הוא שני לטומאה.
אִם הָיוּ כַּבֵּיצָה מְכֻוָּן הֲרֵי הַמַּשְׁקֶה טָהוֹר. שהאוכלים מטמאים אחרים רק כשיש בהם שיעור כביצה (לעיל ד,א), וכשיש בהם שיעור כביצה בדיוק הרי שמרגע שהתחילו לימס נחסרו ואינם מטמאים את הטיפות שיוצאות מהם.
שֶׁהֻכְשְׁרוּ. לקבל טומאה על ידי משקים, אך כעת הם נגובים.
שֶׁהַמַּשְׁקֶה כְּמֻפְקָד בָּאֹכֶל וּכְאִלּוּ הוּא גּוּף אֶחָד. שהמשקה המכונס בתוך הזיתים והענבים נחשב כגוף בפני עצמו ולפיכך אינו נטמא כאשר הם נטמאים, ובשעה שיוצא נחסרו הזיתים והענבים משיעור ביצה ואינם מטמאים אותו (ראה כס"מ ומער"ק שהגיהו 'כאלו הוא גוף אחר' ובדומה ללשון הרמב"ם בהלכות איסורי מזבח ו,ז, וראה הערת הרב שילת ברמב"ם מדויק).
זָב וְזָבָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. שהם מטמאים משכב ומושב.
וְלֹא נָגַע בַּמַּשְׁקֶה. אפילו לא נגע הזב במשקה היוצא מן הגרגר.
שֶׁהַזָּב שֶׁנָּשָׂא אֳכָלִין אוֹ מַשְׁקִין טִמְּאָן כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות מטמאי משכב ומושב ו,ה-ו (וטומאה זו מכונה 'מדף' ראה שם ה"ג; עיין פה"מ טהרות ג,ג, וראה פירוש הרא"ש שם שהטיפה נטמאת בהיסט הזב).