שְׁנֵי בָּתִּים בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים. ואינם יכולים לערב ביניהם לפי שרשות הרבים מפרידה ביניהם.
וְהִקִּיפוּם גּוֹיִם מְחִצָּה בְּשַׁבָּת. ועל ידי כך נעשו הבתים כרשות אחת ואוסרים זה על זה לטלטל מהבית לרשות שביניהם ללא עירוב.
הוֹאִיל וְאִי אֶפְשָׁר לָהֶן לְעָרֵב מֵאֶמֶשׁ. ושעת בין השמשות היא הקובעת לעניין העירוב (לעיל א,כא), ומשלא הייתה אפשרות לערב בשעה זו, שוב אי אפשר.
אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר. שעירב עם שאר בני החצר.
וְהִנִּיחַ רְשׁוּתוֹ לְאֶחָד מִן הַשּׁוּק. שלא עירב עם בני החצר.
אִם מֵת מִבְּעוֹד יוֹם... אוֹסֵר עֲלֵיהֶן וְאִם מֵת מִשֶּׁחָשֵׁכָה אֵינוֹ אוֹסֵר עֲלֵיהֶן. שחלות העירוב היא בכניסת השבת, ואם בזמן זה היו בני החצר מעורבים ומותרים בטלטול, מותרים לכל השבת אף אם הצטרפו במהלך השבת אחרים שלא עירבו עמהם (ראה לקמן ג,כה).
עַד שֶׁיְּבַטֵּל לָהֶן רְשׁוּת מוֹרִישׁוֹ. כדלעיל ה"ב.