1
כֹּהֵן שֶׁהֵעִיד לְכֹהֵן אַחַר שֶׁמּוּם זֶה מֵאֵלָיו נָפַל נֶאֱמָן. שהרי הבכור יישאר אצל הכהן המחזיק בבכור והמעיד לא ירוויח מעדות זו.
2
וְאֵין חוֹשְׁשִׁין לָהֶן שֶׁמָּא גּוֹמְלִין זֶה אֶת זֶה. לא חושדים שאחד מעיד שקר עבור השני כדי שאחר כך יעיד השני עבורו.
3
אֲבָל חֲבֵרוֹ מֵעִיד לוֹ שֶׁאֵין אָדָם חוֹטֵא לְאַחֵר. אף שהוא חשוד להטיל מום עבור עצמו בבכור שלו או בבכור ישראל שהוא רועה, אין הוא חשוד להעיד עדות שקר עבור כהן אחר (ראה גם הלכות מעשר יב,יז).
4
אֲבָל לֹא אִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּגוּפוֹ. וכשם שהוא אינו נאמן להעיד על בכור שלו כך היא אינה נאמנת.