1
אֵין רוֹאִין אֶת הַבְּכוֹר לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁיִּהְיֶה כֹּהֵן עִמּוֹ. לא מתירים בכור שנמצא ברשות ישראל קודם שהעבירו לכהן, אלא אם כן כהן נמצא אתו.
2
שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לֶאֱכֹל קָדָשִׁים בַּחוּץ. שהרי בא להראותו למומחה כדי שיתיר אותו.
3
חָשׁוּד הוּא לִגְזֹל מַתְּנוֹת כְּהֻנָּה. שבשחיטת קדשים בחוץ יש חיוב כרת, ולכך לא כל הנאמן עליה נאמן על הגזל (ראה גם לעיל ב,יח).
4
לְפִיכָךְ אִם הָיָה חָכָם וְיָדוּעַ שֶׁהוּא מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ. ואין לחשוד בו שיגזול.
5
הוֹאִיל וֶהֱבִיאוֹ לְחָכָם הַמֻּמְחֶה הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת מְדַקְדֵּק עַל עַצְמוֹ. שהרי ראה בעצמו שבכור זה בעל מום, ובכל אופן הביאו למומחה כפי שצריך לעשות, ואם כן אין לחשוש שיגזול.