הַמְקַבֵּל צֹאן מִן הַגּוֹי בְּמָמוֹן קָצוּב. ששמו את מחיר הבהמות בשעת קבלתם.
וּפָסַק עִמּוֹ שֶׁיִּהְיֶה הַשָּׂכָר בֵּינֵיהֶן וְאִם פָּחֲתוּ פָּחֲתוּ לְיִשְׂרָאֵל. על הישראל להחזיר את מחיר הבהמות כפי שנקצב בשעת קבלתם, ואם יהיה הפסד הוא ישלים את מחירם מכספו, ואם יהיה רווח יחלקו הגוי והישראל בשווה.
שֶׁבִּרְשׁוּת יִשְׂרָאֵל הֵן וַהֲרֵי הֵן כְּקִנְיָנוֹ. שהרי קיבלם במחיר קצוב והתחייב באחריותם.
הוֹאִיל וְאִם לֹא יִמְצָא הַגּוֹי אֶצְלוֹ מָמוֹן לִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ יִגְבֶּה מִן הַבְּהֵמוֹת הָאֵלּוּ וּמִוַּלְדוֹתֵיהֶן וכו'. אף שלגוי יש תביעה ממונית על הישראל (מחיר הצאן שנתן וחלקו ברווח) ואין לו בעלות על הבהמות, מכיוון שאם לא ישלם לו הישראל הוא יעדיף לגבות מגוף הבהמות ומגוף הוולדות שעיקרם היו שלו (פה"מ בכורות ב,ד), לכן הצאן והוולדות נחשבים כבהמות שיש לגוי שותפות בהם, והנולדים להם פטורים מן הבכורה.
אֲבָל וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין שֶׁהֲרֵי שֶׁל יִשְׂרָאֵל הֵן וְאֵין לַגּוֹי עֲלֵיהֶן רְשׁוּת. הנולדים לוולדות נחשבים מבחינת הגוי כשאר רכוש הישראל והוא לא יגבה דווקא מהם, ולכן הם נחשבים כבהמת ישראל שוולדה חייב בבכורה.