הַתְּשִׁיעִי אֵינוֹ קָרֵב אֶלָּא נֶאֱכָל בְּמוּמוֹ. ממתינים שייפול בו מום ואז אוכלים אותו ככל מעשר בעל מום.
וְהָאַחַד עָשָׂר יִקְרַב שְׁלָמִים. כיוון שהעשירי התקדש למעשר, האחד עשר לא נעשה מעשר אלא שלמים.
וְטָעוּן נְסָכִים כִּשְׁלָמִים. שלא כמעשר שאינו טעון נסכים. וכן עושים את כל מעשה הקרבתו כפי שעושים בקרבן שלמים.
וְאֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עַצְמוֹ כִּתְמוּרָה. הממיר בהמת חולין בבהמת הקדש (אומר על בהמת חולין שתתקדש תמורת בהמת הקדש), בהמת ההקדש נשארת בקדושתה ובהמת החולין נעשית הקדש על ידה. ודין זה חל רק בבהמה שהקדישו אותה באופן ישיר, אבל בהמה שהיא עצמה התקדשה על ידי תמורה אינה יכולה לגרום לבהמה אחרת להתקדש על ידה (הלכות תמורה א,טו). הבהמה האחת עשרה שהתקדשה כשלמים על ידי שנקראה 'עשירי', נחשבת כבהמת תמורה, ולכן אם ימיר בה בהמת חולין היא לא תתקדש.
שֶׁלֹּא עָשָׂהוּ שָׁלִיחַ לִטְעוֹת וּלְהַפְסִיד. ראה הלכות שלוחין ושותפין א,ב.