לַאֲחֵרִים. שלא לשימושו האישי.
שֶׁהוּא לוֹקֶה. משום האיסור "ואלהי מסכה לא תעשו לכם" (לעיל ג,ט).
שְׂכָרוֹ מֻתָּר. ואין הוא נחשב כתמורה לעבודה זרה, האסורה בהנאה (לקמן ה"ט, הלכות מאכלות אסורות יג,טו).
וַאֲפִלּוּ עָשָׂה אוֹתָהּ לְגוֹי שֶׁהִיא אֲסוּרָה מִיָּד. כדין גוי שעשה עבודה זרה לעצמו, בכל אופן שכרה מותר.
מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ נֶאֱסֶרֶת עַד שֶׁתִּגָּמֵר. איסור הנאה חל רק עם סיום מלאכת יצירת הפסל.
וּמַכּוֹשׁ הָאַחֲרוֹן. פעולתו האחרונה של היוצר, שהיא סיום היצירה.
אֵין בּוֹ שָׁוֶה פְּרוּטָה. אינו בעל ערך ממוני. וכך נמצא שהשכר ניתן על העבודה שלפני זמן האיסור.
הַלּוֹקֵחַ גְּרוּטָאוֹת. הקונה שברי כלי מתכת.
אִם נָתַן מָעוֹת וְלאֹ מָשַׁךְ. לא עשה קניין משיכה בגרוטאות.
יַחֲזִירֵן לַגּוֹי. יבטל את המכירה, ואינו חייב לאבדן מכיוון שלא קנאן.
אַף עַל פִּי שֶׁהַמְּשִׁיכָה בְּגוֹי קוֹנָה. השווה הלכות זכייה ומתנה א,יד.
כְּמֶקַח טָעוּת הוּא. ולכן אף שהעבודה זרה הגיעה לידו, היא אינה נחשבת ברשותו ואינו חייב לאבדה.
מָשַׁךְ וְנָתַן מָעוֹת יוֹלִיכָהּ לְיָם הַמֶּלַח. שבמקרה זה העבודה זרה נחשבת ברשותו וחייב לאבדה.
מִשֶּׁבָּאוּ לִרְשׁוּת הַגֵּר אָסוּר. וצריך לאבדה (ראה גם הלכות מאכלות אסורות יג,כב-כג).