1
לְבוֹנֵן. ללמד ולהוסיף להם בינה.
2
אוֹת וּמוֹפֵת. מעשה נסים המוכיח את נאמנותו.
3
בְּנֵי גִּילוֹ. בני דורו (כמשמעות השורש 'גיל' בערבית; וראה דברים רבה ליברמן 123, רות רבה ב,ח).
4
שֶׁנֶּאֱמַר אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן. אלו דברי משה, וראשית הפסוק: "נביא מקרבך מאחיך כמֹני יקים לך ה' אלהיך", כלומר עליו להיות במעלה הראויה לנבואה ('כמוני').
5
וְזֶה הָאוֹת יֵשׁ לוֹ דְּבָרִים בְּגַוּוֹ. מסתתר מאחריו גורם אחר, כגון כישוף או אחיזת עיניים.
6
מַעֲמִידִין אוֹתוֹ עַל חֶזְקָתוֹ. מכיוון שהוא ראוי לנבואה, מניחים שהאות שעשה הוא אמתי.
7
כְּמוֹ שֶׁנִּצְטַוִּינוּ. ראה הלכות סנהדרין כ,א, כד,א, הלכות עדות ג,ד.
8
הַנִּסְתָּרוֹת לַיי אֱלֹהֵינוּ. הדברים שאינם גלויים לבני אדם אינם באחריותם אלא באחריות ה'.
9
וַיי יִרְאֶה לַלֵּבָב. ואין זה מתפקידו של האדם.