1
כֻּלָּהּ הֶפְקֵר. צריך בעל השדה להפקיר את כל הגדל בשנה זו (הלכות שמיטה ד,כד), והפקר פטור מתרומות ומעשרות (הלכות תרומות ב,יא).
2
וּבְחוּצָה לָאָרֶץ שֶׁאֵין שָׁם שְׁמִטַּת קַרְקַע וכו'. אין מצווה להפקיר את השדה (הלכות שמיטה ד,כה). ואף שחוץ לארץ פטורה מתרומות ומעשרות מן התורה, חכמים תיקנו לעשר בארצות הסמוכות לארץ ישראל (הלכות תרומות א,א).
3
נִסְמָכִין עָלֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית. יכולים בשמיטה ללכת לשם לקבל מעשר עני, מכיוון שארצות אלו סביבות ארץ ישראל (שם; לעיקרון זה ראה גם שם א,ה, והלכות מעשר שני א,יד).
4
בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר. בבל.
5
כְּסֵדֶר רֹב הַשָּׁנִים. כרוב השנים, שמפרישים בהן מעשר שני. ולא תיקנו חכמים להפריש בה מעשר עני, מכיוון שבבל רחוקה יותר מארץ ישראל (רדב"ז).