יִשְׂרָאֵל הַדָּשׁ בְּפָרָתוֹ שֶׁל גּוֹי וכו‘. איסור הלאו תלוי במי שדש ולא בזהותו של בעל הבהמה.
אָמַר לַגּוֹי חֲסֹם פָּרָתִי וְדָשׁ בָּהּ. שאמר לגוי לחסום פרתו, ולאחר מכן דש הגוי בתבואתו של הישראל (ראה ר“י שילת ברמב“ם מדויק; וביד“פ פירש שאמר לגוי לחסום ודש הישראל את התבואה, ואינו לוקה על כך משום שלא עשה הוא את מעשה החסימה).
יָשַׁב לָהּ קוֹץ בְּפִיהָ. נכנס לפיה קוץ מאליו ומעכבה מלאכול.
הִרְבִּיץ לָהּ אֲרִי מִבַּחוּץ. ומחמת הפחד נמנעת מלאכול.
אוֹ שֶׁהִרְבִּיץ בְּנָהּ מִבַּחוּץ. ומחמת הגעגועים לבנה אינה אוכלת.
הָיְתָה צְמֵאָה וְאֵינוֹ מַשְׁקָהּ. ומחמת הצימאון אינה אוכלת.
אָסוּר וְאֵינוֹ לוֹקֶה. שבכל המקרים הללו האדם גרם בעקיפין לכך שהבהמה תיחסם ולא תאכל או שלא הסיר את מה שמפריע לה ומונע ממנה לאכול, ולכן יש בכך איסור אך אינו לוקה (ראה יד“פ).
תַּתְרִיז. תשלשל.