שֶׁהֲרֵי הַמַּיִם נִכְנָסִין לוֹ. שאם אינם נכנסים, הרי לא עלתה טבילה לכלי הגדול כדלעיל הי"ב.
וּמִתּוֹךְ שֶׁעָלְתָה וכו'. מכיוון שהכלי הגדול נטהר בטבילה זו, הוא אינו מפסיק בין מי המקווה לבין הכלים הפנימיים.
וְאִם הִטָּהוּ עַל צִדּוֹ וְהִטְבִּיל וכו'. יש שפירשו שמדובר שהיטה את הכלי הגדול על צדו כדי שייכנסו המים אל הכלים הקטנים וחלק מהכלי הגדול נשאר מחוץ למים, וממילא לא ניתן לומר שמתוך שעלתה טבילה לכלי הגדול עלתה טבילה לכלים הקטנים (תוס' רי"ד חגיגה כב,א מובא בתס"ר מקוואות עמ' 20, חזו"א מקוואות תניינא ג,ג). ורבים פירשו שאף אם הכניס את כל הכלי הגדול לא עלתה טבילה לכלים הקטנים (ראה ב"י, ש"ך וט"ז יו"ד רא,ט, ובטעם הדבר ראה מקוה טהרה ס"ק כח, גידולי טהרה שאלה יג).
כִּשְׁפוֹפֶרֶת הַנּוֹד. קנה חלול שנותנים בפי הנוד של עור לצורך שתייה וכדומה, ושיעורה קוטר ברוחב שתי אצבעות בינוניות (לקמן ח,ו), וזהו שיעור חיבור בין מקוואות. כאשר הכלי הגדול פתוח כשיעור זה, הרי המים שנכנסים לתוכו נחשבים כחלק ממי המקווה והם עצמם מטהרים את הכלים הקטנים, וממילא טהרת הכלים הקטנים אינה תלויה בטהרת הכלי הגדול.
לַתְּרוּמָה. לצורך אכילת תרומה, וכל שכן לחולין.
לַקֹּדֶשׁ. לצורך שימוש בקרבנות.
כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. הלכות שאר אבות הטומאות יב,א.