כְּבָר בֵּאַרְנוּ בְּהִלְכוֹת אִישׁוּת. כב,א-ד.
עַד שֶׁתִּכָּנֵס לִרְשׁוּתוֹ. שתצא מרשות אביה ותיכנס לרשות בעלה, אבל קודם לכן אינו יורשה ואף לאחר שהתארסה (ראה שם).
וְשֶׁאֵין הַפִּקֵּחַ יוֹרֵשׁ אֶת הַחֵרֶשֶׁת. שאינה שומעת ואינה מדברת (שם ב,כו), שהיא נחשבת כמי שאין לה דעת, ובעת שנישאת לא זיכתה לו ממונה כדי שיירשנה (ראה שם כב,ד).
וְשָׁם בֵּאַרְנוּ. הלכות אישות כב,ז.
כָּל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ שֶׁבָּאוּ לִרְשׁוּתָהּ וְהֻחְזְקוּ. הבעל יורש רק נכסים שהיו ברשות אשתו בשעה שמתה. אבל נכסים שבאו לרשותה אחרי מותה אינו יורש, כדלקמן הי"א.
בֵּין נְכָסִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ בִּנְדוּנְיָתָהּ בֵּין נְכָסִים שֶׁלֹּא הִכְנִיסָה לוֹ. בין אם הכניסה אותם לרשותו וכתבה אותם בשטר הכתובה בעת שהתחתנו, ובין אם השאירה את הנכסים לעצמה (ראה הלכות אישות טז,א-ב).
סְפֵק גֵּרוּשִׁין. לדוגמה ראה הלכות גירושין א,כא.