נוֹתֵן לָהֶן. האפוטרופוס.
וְנִשְׁבַּעבִּנְטִילַת חֵפֶץ שֶׁלֹּא גְּזָלָם כְּלוּם. שמפני שיכול להורות היתר לעצמו לקחת ממון היורשים מחמת הטרחה שטורח עבורם, תיקנו חכמים שיהיה אפשר לחייבו להישבע בטענת ספק כשיש חשד שמא נטל ממון אף אם אין ודאות בעניין (הלכות שלוחין ושותפין ט,א, ושם נזכרים עוד חייבי שבועה בטענת ספק מסיבות דומות; וראה שם בהמשך הפרק דינים שונים הנוגעים לשבועה זו). ושבועה זו נעשית בנקיטת חפץ, דהיינו בעודו אוחז ספר תורה בידו (הלכות שבועות יא,ח).
בְּשֶׁמִּנּוּהוּ בֵּית דִּין. שאנשים רוצים שימנו אותם בית דין אפוטרופוסים כדי שתתפרסם נאמנותם אצל בני אדם, ואינם נרתעים מכך שיחייבו אותם שבועה (פה"מ גיטין ה,ד; וראה גם הלכות שלוחין ושותפין ט,ד).
אֲבָל אַפִּטְרוֹפּוֹס שֶׁמִּנָּהוּ אֲבִי יְתוֹמִים וכו'. אם אביהם של היתומים או אדם אחר שהוריש את הנכסים מינה את האפוטרופוס.
אֵינוֹ נִשְׁבָּע עַל טַעֲנַת הַסָּפֵק. מכיוון שהאפוטרופוס אינו מקבל שכר על עבודתו, פטרוהו משבועה בטענת ספק כדי שלא יימנע מלהיות אפוטרופוס.
יֵשׁ לָאַפִּטְרוֹפּוֹס. מותר לו.
כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה מְכֻבָּד. כדין אח גדול, לעיל ט,טו.