וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים פָּטְרוּ בַּמַּחֲנֶה. הקלו בהם על הלוחמים.
אוֹכְלִים הַדְּמַאי. פירות ותבואה של עמי ארצות שחכמים חייבו להפריש מהם תרומת מעשר ומעשר שני (הלכות מעשר ט,ב), ובמחנה התירו להם לאכול את הדמאי ללא צורך בהפרשה.
וּפְטוּרִים מֵרְחִיצַת יָדַיִם בַּתְּחִלָּה. פטורים מנטילת ידיים לפני אכילת פת, אבל חייבים בנטילת מים אחרונים (הלכות ברכות ו,ג).
וּמְבִיאִין כָּל מִינֵי עֵצִים מִכָּל מָקוֹם. בלי רשות הבעלים.
וַאֲפִלּוּ מְצָאָן תְּלוּשִׁין וִיבֵשִׁים. שבוודאי הבעלים מקפידים עליהם ואינם הפקר.
מִלְּעָרֵב עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת. חכמים תיקנו לא לטלטל בחצר שיש בה רשויות נפרדות של אנשים שונים, אף אם היא מוקפת מחיצות ונחשבת רשות היחיד, אלא אם כן ישתתפו כל בני החצר במאכל אחד שיונח במקום שייקבע כמקום משותף לכולם (הלכות עירובין א,ב).
כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רְשׁוּת יָחִיד כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת שַׁבָּת. יד,א.
וְאֵין מַחֲנֶה פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה. אנשי צבא.
כָּךְ פְּטוּרִין בַּחֲזִירָתָן. כשחוזרים מן המלחמה. שאם לא נקל עליהם אף בחזרה, יימנעו לצאת בעתיד (רדב”ז).