1
שְׁלֹשָׁה כְּתָבִים שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ. ליושבי הארץ הכנענים.
2
מִפְּנֵי מָה הֶעֱרִימוּ יוֹשְׁבֵי גִּבְעוֹן. שהתחזו לאנשים מערים רחוקות כדי שישראל ישאירו אותם בחיים (ראה יהושע ט,ג-יג).
3
שֶׁשָּׁלַח לָהֶם בִּכְלָל. עם שאר ערי כנען.
4
וְדִמּוּ שֶׁאֵין פּוֹתְחִין לָהֶן לְשָׁלוֹם. חשבו שלאחר שלא קיבלו בתחילה את הקריאה לשלום, שוב לא יקבלו אותם.
5
וְלָמָּה קָשָׁה הַדָּבָר לַנְּשִׂיאִים וכו’. כשהתבררה ההערמה רצו להרגם ונמנעו מכך בגלל שנשיאי ישראל נשבעו להם וכרתו אתם ברית (שם ט,יח-יט).
6
מִפְּנֵי שֶׁכָּרְתוּ לָהֶם בְּרִית. ואף כשמשלימים עם ישראל אסור לכרות אתם ברית, אלא יש לעשותם לעבדים ולהטיל עליהם מס.
7
וְהוֹאִיל וּבְטָעוּת נִשְׁבְּעוּ לָהֶם וכו’. השבועה שנשבעו לגבעונים בטעות לא חייבה אותם, אמנם נמנעו להרוג אותם, מפני שיהיה חילול השם אם יפרו את הברית.